האם הזהב באמת "שווה זהב"?

מאז ומתמיד היה הזהב מילה נרדפת לעושר, אגדות עם רבות קשורות להשגתו, ושנים רבות ניסו אלכימאים להפיקו מחומרים אחרים אך לשווא. הזהב מוכר לאדם עוד מימי קדם, ויש אפילו עדויות לשימוש בו במצרים העתיקה ובתרבות האינקה. הוא שימש כאמצעי תשלום משחר ההיסטוריה ועד לתקופה האחרונה, אז החליף אותו כסף הנייר שמנפיקות הממשלות השונות. אחת הסיבות ל"בהלה לזהב" היא נדירותו ותכונה אחת בולטת: צבע יפה וזוהר שאינו מתכלה במרוצת הזמן.

משום כך, השימוש העיקרי בזהב הוא לתכשיטים. אולם יש לו גם שימושים תעשייתיים נוספים: למוצרים אלקטרוניים ולטיפול בשיניים, אך בכמות שאינה משמעותית.

אם כך, האם הזהב באמת "שווה זהב"? מחיר הזהב ירד לאחרונה מ-725 דולר לאונקיה ב-12 במאי 2006 ל-588 דולר לאונקיה ב-11 בספטמבר 2006 (אונקיה טרוי-31.1 גרם). ירידה של 19% בארבעה חודשים. האם לאחר ירידה כה גדולה במחיר כדאי להשקיע היום בזהב? האם הוא זול כרגע ביחס לשוויו? התשובה לכך מורכבת: בינואר 1980, בשל הפלישה הסובייטית לאפגניסטן והמהפכה האסלאמית באיראן, היה מחירו של הזהב בשיאו - 850 דולר לאונקיה, או בחישוב בדולרים של היום לאחר תיקון לאינפלציה - 2,100 דולר לאונקיה. לאחר מכן ירד מחיר הזהב, ובמארס 2001 נסחר במחיר של 250 דולר לאונקיה. מכאן מובן שמי שרכש זהב בשנת 1980 הפסיד את רוב כספו, אבל ההשקעה בזהב בשנת 2001 הניבה רווחים גבוהים ביותר.

גורמים המשפיעים על מחיר הזהב כמו כמעט כל דבר אחר, את מחיר הזהב קובעים ההיצע והביקוש. מכיוון שהזהב הוא מתכת אצילה שאינה מתכלה או מתחמצנת, כמעט כל הזהב שהופק אי פעם נמצא במקום כלשהוא על פני האדמה.

על פי ההערכות, כמות הזהב בעולם היא כ-140,000 טון: כ-21% ממנו (כ-30,000 טון) שמורים במרתפי הבנקים המרכזיים של המדינות השונות, והשאר נמצא בידי אנשים פרטיים בצורה של תכשיטים (כ-80,000 טון), מטבעות ומטילי-זהב., עתודות הזהב שלא נכרה עדיין מוערכות ב-50,000 טון. כלומר, כשלושה רבעים מסך כל הזהב כבר נמצא מעל פני הקרקע.

עלות הפקת הזהב במכרות היא כ-300 דולר לאונקיה – כחצי ממחיר הזהב כיום. תפוקת מכרות הזהב אינה עונה על כלל הביקוש לזהב: מעריכים את הביקוש העולמי לזהב ב-3,500 טון לשנה – כמות העולה ב-1,000 טון על תפוקת המכרות. את ההפרש בדרישה מכסים השימוש החוזר והמכירות של הבנקים המרכזיים. לכן, למדיניות הבנקים המרכזיים השפעה רבה על מחיר הזהב.

מסוף שנות ה-90 ועד שנת 2005 מכרו בנקים מרכזיים אירופיים זהב בכמות של כ-500 טון לשנה. בספטמבר 1999 חתמו המדינות התעשייתיות העיקריות וקרן המטבע העולמית על הסכם המגביל את מכירת הזהב שלהם ל-500 טון לשנה. בנובמבר 2005 הביעו רוסיה, ארגנטינה ואפריקה הדרומית את רצונם להגדיל את רזרבות הזהב שלהן. הצטרפות של מדינות נוספות (דוגמת יפן, סין וקוריאה הדרומית) למגמה הזו יכולה להעלות את מחיר הזהב.

גם התגברות החששות מאינפלציה וממשברים עולמיים יכולים להעלות את מחיר הזהב.

משקיע ששוקל לרכוש זהב יעשה זאת מאחת מהסיבות הבאות: •חשש מהתגברות האינפלציה במשק העולמי בכלל ובארצות הברית בפרט בידיעה שבעבר השיגה השקעה בזהב תשואת יתר בתקופות של אינפלציה גבוהה.

•חשש מיציבות המערכת הבנקאית העולמית בעקבות הגידול בחוב של ממשלת ארצות הברית וחשש מירידה חזקה בשער החליפין של הדולר.

•חשש ממשבר עולמי בגלל תכנית הגרעין של איראן או בשל פיגוע טרור המוני. בעיתות משבר הזהב שומר על כוח הקנייה שלו בניגוד לאפיקי השקעה אחרים.

•רצון לפזר את תיק ההשקעות: למחיר הזהב קורלציה שלילית לאפיקי השקעות אחרים, דוגמת מניות, איגרות חוב ונדל"ן. כך שבתקופות משבר, כשההשקעות האלו מניבות תשואה שלילית, השקעה בזהב היא הגנה חלקית על תיק ההשקעות. יש הממליצים להשקיע עד 5% מערך התיק בזהב.

•הערכה שמחיר הזהב נמוך עכשיו ביחס לשוויו ואפשר יהיה לממש את ההשקעה בזמן קצר וברווח ניכר.

ובשבוע הבא: איך באמת משקיעים בזהב?

מאת: אריה גורן, אנליסט גלובלי בפרגון, מערך ניהול השקעות חו"ל של כלל פיננסים בטוחה.