החל משפטם של הנאשמים בפרשת "פלד גבעוני"
מפכ"ל המשטרה לשעבר, רפי פלד,איש העסקים אריה גבעוני, טל יגרמן, דוד הבי ויצחק שנהב הם 5 הנאשמים בפרשה המכונה "פלד גיבעוני".
הפרשה החלה במחצית השנייה של שנת 2000. על פי גרסת המאשימה, הנאשמים בפרשה חברו למהלך עסקי מורכב, שבו נרכשו בזו אחר זו, בשרשור, בשני נתיבי התקדמות, שמונה חברות ציבוריות, חלקן חברות מן הוותיקות והמבוססות בתחומן, ואחזקה משמעותית בחברת ציבורית נוספת, חברת תוכנה הנסחרת בנאסד"ק, מן המובילות בארץ. המהלך היה מהיר. מן העסקה הראשונה לאחרונה חלפה כשנה בלבד.
מדובר בקבוצת משקיעים בעלי שם, השקעה ראשונית קטנה יחסית, מינוף בנקאי גבוה, השתלטות על חברות עם קופת מזומנים שתממן את הרכישות הבאות. הם מינו דירקטורים אומרי הן עם כשירות מינימאלית לתפקיד, במטרה להבטיח הצבעה מהירה על כל עסקה שהובאה לאישורם.
הקמת הקבוצה הייתה מהירה, וכמוה הקריסה. אותות ראשונים ניתן היה למצוא כבר בדוחות השנתיים של 2001. בדוחות של חיל וקרן פלד הופיעו "הערות עסק חי". דוחות אחרים פורסמו באיחור והצביעו על קשיים עסקיים משמעותיים. במחצית הראשונה של 2002 הכול התמוטט, הבנקים נזעקו להציל את השקעות העתק שלהם. במאמץ להציל את מה שנותר פנו החברות הציבוריות לבית המשפט המחוזי בבקשה להקפאת הליכים.
חקירת רשות ניירות ערך, שהולידה את כתב האישום, נפתחה ביולי 2002, שעה שחברות הקבוצה הפרו את חובתן לפרסם דוחות כספיים במועד. כאשר האיחור הלך ונמשך, ועלה החשד כי האיחור נועד להסתיר מציבור המשקיעים מידע מהותי, נפתחה חקירה פלילית שהולידה את כתב האישום.
החקירה חשפה העברות כספים בעשרות מיליוני שקלים מן החברות הציבוריות, בינן לבין עצמן, בינן לבין החברות הפרטיות של פלד גבעוני ויגרמן. האישומים מייחסים לנאשמים בין היתר, גניבת כספים בשווי מיליוני שקלים מהחברות השייכות לקבוצה. הפעילות הכספית נעשתה בהעברת כספים בין החברות. הנאשמים מואשמים בעבירות מרמה, גניבה ועבירות מנהלים. וכן, עבירות על חוק ניירות ערך.
אחת הטענות המרכזיות של המאשימה היא כי בעלי תפקידים בחברות ציבוריות אינם יכולים להסיר מעצמם אחריות על ידי נטילת תארים פיקטיביים או הימנעות מנטילת תארים כלשהי.
