העליון דחה ערעור בתביעה נגד מישאל חשין
בית המשפט העליון דחה ערעור בתביעה נגד השופט בדימוס מישאל חשין.
ברקע: באוגוסט 2002 אירעה בירושלים תאונת דרכים בה היו מעורבים פרדי נצר, שהיה רכוב על אופנוע, והשופט חשין, שנהג ברכב ממשלתי. נצר הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לו לטענתו בעטיה של התאונה. הש' חשין הגיש תביעה שכנגד בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב. באשר לסכום הנזק שנגרם לכל צד הושגה הסכמה ולפיכך השאלה העיקרית שעמדה להכרעת בית משפט השלום הייתה מי מהמעורבים אחראי לקרות התאונה. הצדדים הציגו גרסאות סותרות.
בית משפט השלום, לאחר שסקר את הראיות ובחן אותן אל מול גרסאות הצדדים, העדיף את גרסתו של הש' חשין על גרסת נצר, בקבעו כי גרסת חשין נתמכת בראיות שהובאו ונמצא לה אישוש אף בגרסת נצר עצמו.
נצר ערער לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה. טענתו העיקרית היתה כי הדיון בעניינו לא היה ענייני וללא משוא פנים מכיוון שמדובר בתביעה נגד שופט של בית המשפט העליון. כמו כן הוא טען לקנוניה בדבר העלמת ראיות מתיק החקירה.
כחלק מטיעוניו הפנה נצר למאמרה של השופטת דפנה אבניאלי "מי ישפוט את השופטים וכיצד?" הפרקליט מז (2004), כתימוכין לטענתו כי תביעה אזרחית נגד שופט אינה צריכה להתברר כתביעה כספית "רגילה" בפני בית משפט אזרחי.
בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור וקבע כי פסקי הדין שניתנו על ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי מפורטים ומנומקים כדבעי. לטענה בדבר קנוניה שנרקמה לכאורה בין המשיבים לרשויות כדי להעלים מתיק החקירה תרשומות אין כל יסוד ובסיס ומוטב היה לטענה זו שלא תופרח לחלל האוויר.
לעניין המאמר בדבר שיפוט השופטים נקבע כי עניינו של המאמר בתובענות נגד שופט בשל עוולה שביצע במילוי תפקידו השיפוטי ואין כל דמיון בין עניינו של המאמר לענייננו אנו.
