הזווית של אזולאי: כיצד לקחו לכם את הרכב הצמוד?

שר האוצר נכנס לחדר הישיבות לדיון הראשון בנושא התקציב לשנה הבאה. יועציו חיכו לו בחדר, ערוכים ומוכנים לשעות הארוכות שהם עומדים להעביר בהתייעצות הראשונית.

השר לא בזבז זמן ואמר: "חברים, עברנו מלחמה ואנו צריכים להתחיל לחשוב על מקורות לממן אותה. אני מבקש מכם להעלות רעיונות יצירתיים למימון החור התקציבי שנוצר ואנא מכם, הקפידו רק שהצעדים שאתם מציעים לא יעמיקו את הפער החברתי במדינה ולא יחלישו את הצבא. דני, תעביר לי את הסוכר בבקשה".

שלומי, היועץ הנמרץ קם והחל לומר: "תשמעו, למרות שאנחנו צריכים לחשוב על מימון חידוש המלאים ושמירת עוצמתו של הצבא, אני עדיין סבור שאין מקום להגדיל את תקציב הביטחון כל עוד אנחנו לא יודעים כיצד הצבא משתמש בתקציב".

השר אמר: "שלומי, אני שכחתי את הניירות עבודה שלי בלשכה שלי בתל אביב. תעשה לי טובה ותיסע לשם ותביא לי אותם". "כן, אדוני השר", ענה שלומי.

ערן, שהחל לעבוד במשרד לפני כחודש, לאחר ש"עשה קריירה" קצרה ומזהירה במשרד רואי חשבון גדול אמר: "הביטו, אי אפשר לזרוק את כל הישגי המשרד בשנים האחרונות לפח ולחזור להשתולל. עלינו להקפיד לשמור על מסגרת התקציב על אף האילוצים החדשים. לעניין תקציב הביטחון, הייתי ממנה ועדה שתבדוק את התקציב לעומקו. לא הייתי נוגע בקצבאות. הייתי משאיר את תקציב הרכבת על כנו, כדי לאותת שאנחנו ממשיכים לעודד את פיתוח התשתיות בארץ ובאופן כללי, הייתי מתחיל להקצות משאבים הולכים וגדלים לאזורי הפריפריה. זו לדעתי הדרך הטובה ביותר לצמצום הפערים בחברה הישראלית".

השר לגם מכוס התה שלו ואמר: "ערן, עשה לי טובה. סע לפיקוד צפון ותבדוק אם הם צריכים שם עוד משהו". "כן, אדוני השר", ענה ערן.

עכשיו הגיע תורו של מנחם, הסגן הנצחי של נציב מס הכנסה: "תשמעו, מזה שנים רבות קיים עיוות מס אדיר שאנחנו צריכים לשנות אותו". "אתה מתכוון לזה שאנחנו עדיין לא סידרנו את הנושא של קיזוז הריבית על משכנתאות לצורכי מס?" שאל השר, "לא, לא אדוני השר", ענה מנחם.

"אתה בטח מתכוון להכרה בהוצאות מטפלת לנשים עובדות בכל דרגות השכר?". "לא, לא אדוני השר", ענה מנחם.

"אז אתה בטח מתכוון להסדיר הסיפור עם הנאמנויות וחברות הניהול שמוקמות לצורכי מס?" - אמר שר האוצר.

"לא, לא אדוני השר. אני מתכוון לרכב שמקבלים עובדים ממקומות העבודה שלהם" ענה מנחם. "מה בדיוק הסיפור עם זה?", שאל השר.

מנחם הסביר "תראה, הח'ברה האלה מקבלים רכב ששווה בערך 3000 שקל לחודש, ולמעשה מכירים להם בערך במחצית מהסכום הזה בשכר. כך יוצא שמהעיוות מס הזה הם מרוויחים הרבה מאוד כסף". "מה אתה אומר?" הגיב שאל בתדהמה. "אני לא מאמין שבמשך כל כך הרבה שנים הסחטנים האלו בוכים לנו על המס, ופתאום מתברר לי שלמעשה המדינה מסבסדת להם את הרכב הפרטי".

"כן, אדוני השר, אם נבטל את ההטבה הזו נזרים לקופה כ-1.5 מיליארד שקל", הציב מנחם את 'הפצצה' שלו. "אני לא מאמין", שוב הגיב השר.

פתאום נשמע קול קורא בחדר: "אבל השר, אם תבצע את הרפורמה הזו, אתה תקטין את ההכנסה נטו של שכירים רבים שמרוויחים משכורות שבין 7,000-20,000 שקל בכ-10%".

"מי זה דיבר שם?", שאל השר.

"זה שלומי, חזרתי מתל אביב. הבאתי לך את הניירות שלך".

ערן המשיך: "השר, אלו שמקבלים את הרכב מהעבודה הם בדרך כלל אלו שנושאים ברוב הנטל. אלו הן בדיוק שכבות הביניים שנושאות ברוב נטל המס, עושים מילואים ואלה שעובדים בעבודות הכי יצרניות בארץ. אל תשכח שאם תבטל את ה'עיוות' אז אולי תגדיל באופן חד פעמי את הכנסות המדינה, אבל מצד שני תקטין באופן ניכר את ההכנסה הפנויה של קבוצת האוכלוסייה הכי גדולה". וערן ממשיך: "חוץ מזה, מה הסיפור? אז פעם אחת הקבוצה הזו זוכה להטבת מס? למה לא? אולי כדאי פעם אחת לנסות ולהיטיב איתם".

השר הסתכל על שלומי ואמר: "שלומי, עוד מילה אחת ואני ממנה אותך לנספח כלכלי בבצרה. מנחם תשמע, לי נמאס מכל אלו שמתחמקים מתשלומי מס. תכין לי תוכנית לביטול שווי השימוש על רכב. דני, תעביר לי את העוגיות עם הריבה".

*מאת: עידן אזולאי - בית ההשקעות אפסילון.