חוות דעת שלילית על עובד לשעבר אינה לשון הרע
משה אלקובי עבד כשכיר בחברת יו טי אס איי. כמנהל שיווק ומכירות אזורי. בחודש ספטמבר 2002 הוא קיבל מכתב פיטורים שהיה אמור להיכנס לתוקף בחודש אוקטובר 2002. למרות זאת, ביקש ממנו מר כהן, להמשיך לעבוד בתמחור מכרזים. שכרו הורד ל-10,000 ש"ח בחודש ובחלוף תקופה, התפטר וקיבל התחייבות לקבל את כל זכויותיו.
כעבור כחודש, החל אלקובי לעבוד בחברת אולנקום אלקטרוניס שבבעלותו של מר יבגני אולנטוך. לטענת אלקובי, בשיחה של המנכ"ל עם אולנטוך על אלקובי, טען כהן כי אלקובי אינו מתאים לשמש כמנהל מכירות אלא הוא חזק יותר בתחומים טכניים. עוד הוסיף מר כהן וציין כי אלקובי שומר שבת, כשרות וזה מפריע לפעמים לעבודה שהוא צריך לבצע בחו"ל. בנוסף ציין מר כהן כי על פי הסכם העבודה עם אלקובי הוא מחוייב שלא לעבוד בחברה מתחרה במשך חצי שנה מתום עבודתו אצליהם.
אלקובי טען כי דברים אלה הינם לשון הרע וכי מר כהן הכפיש את שמו ולפיכך גרם לפיטוריו ממקום העבודה החדש.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי חילופי הדברים בין מר כהן לבין מר אולנטוך היו דברי ביקורת ענייניים ולגיטימיים. גם אם הדברים לא נשאו חן בעיני אלקובי, הדברים שנאמרו לא חרגו ממתחם הסבירות הלגיטימיים והיוו דברי ביקורת עניינית במסגרת הבעת דעה בין מעסיקים (בעבר ובהווה) על עובד, כך שאין לראות בהם לשון הרע.
האם מעסיק יכול ליהנות מהגנת החוק כאשר הוא מוסר חוות דעת לא חיובית על עובד לשעבר למעסיק פוטנציאלי? הפסיקה הכירה בכך שיש עניין ציבורי במתן אפשרות שמעסיק יוכל ליתן חוות דעת אמיתית על עובד לשעבר. כאשר מבקשים חוות דעת בעל פה או בשיחה טלפונית על עובד לשעבר ממעסיק לשעבר, יש לצפות שהוא יאמר את האמת ולא יחשוש מתביעת לשון הרע ועל כן יפליג ויגזים בשבחו של העובד לשעבר ללא קשר לתחושותיו האמיתיות.
באשר לטענה ולפיה אלקובי שומר שבת וכשרות: נקבע כי העובדה שאלקובי הוא שומר שבת וכשרות היתה ידועה מראש הן לנתבע והן למר אולנטוך. לפיכך, ניסיונות אלקובי ליצור רושם של רדיפת אלקובי על רקע דת יש בה הגזמה והפרזה (בלשון המעטה).
גם מי שהוא שומר תורה ומצוות יודע, כי דה פקטו, ולמרות שעקרונית עפ"י הוראות כל דין, יכול גם שומר תורה ומצוות לעבוד בכל מקום עבודה שיחפוץ, אזי יש מקומות עבודה הפתוחים שבת, ואם הוא אינו מעוניין לעבוד בשבת – עליו להדיר רגליו מעבודה באותם מקומות. אין כל הוצאת דיבה בדברים אלו.
בנסיבות אלו, יכולים הנתבעים ליהנות גם מההגנה של פרסום בתום לב בהתאם לסעיף 15, לחוק איסור לשון הרע, על סעיפיו. לנתבע היתה חובה מוסרית חברתית, כלפי מר אולנטוך לאחר שפנה אליו ובקש מידע אמין אודות אלקובי.
