ראלי סוף שנה: טוב לי או רע-לי?

נטייתו הטבעית של שוק מניות הוא לעלות. כאשר אין סיבה מהותית לירידות או לעליות השוק יעלה מעט, וזה מהסיבה הפשוטה שרוב המשקיעים מחפשים איזו מניה תעלה ולא על איזו מניה לבצע שורט (מכירה בחסר). מה גם שפוטנציאל העלייה התיאורטי של מניה הוא אין סופי לעומת מסחר בשורט, שמקסימום הרווח הוא 100%, וסביר הרבה פחות.

מה הן הסיבות המובילות למה שקרוי "ראלי סוף שנה"?

הסיבה הראשונה לתופעה היא בגדר "נבואה שמגשימה את עצמה". סטטיסטית, ניתן להראות בקלות שבחודשים נובמבר-דצמבר של כל שנה השוק עולה מעל לממוצע של אותה שנה - גם בשנת עליות, גם בשנת ירידות וגם בשנה שהשוק מדשדש. דבר זה ניתן להראות בכל גרף של כל שנה או יותר. הנבואה שמגשימה את עצמה בכל שנה כולם יודעים את האמור לעיל, ולכן הם קונים מראש ובעצם גורמים לנבואה להתגשם בעצמם.

סיבה נוספת, ואולי החשובה ביותר היא הטבת ההשקעה לעצמאים בקופ"ג. בשנתיים האחרונות החשיפה של רוב קופ"ג הייתה מוטת מניות, דהיינו כ- 25% לערך מנכסי הקופות הוצמדו למניות ובשל כך הקופות השיגו תשואות טובות. בכל סוף שנה, מטבע הדברים, בשל הטבות המס הניתנות למפקידים בקופות הגמל, קרנות הפנסיה או קרנות ההשתלמות, כ-80% ממאות אלפי העצמאים משקיעים בקופות מחדש, והתשואות של קופ"ג מהוות מקדם מכירות אגרסיבי ויעיל להמשך ההשקעה בהן.

הבנקים מעודדים את ציבור העצמאים להשקיע בקופ"ג קרנות השתלמות ופנסיה על ידי מתן הלוואות בתנאים נוחים ביותר, דבר אשר תורם עוד שמן למדורת הגאות.

אנקדוטה נוספת היא הקיצוניות שאליה נתפס שוק ההון לקראת סוף השנה - המניות הטובות טובות יותר ומניות הרעות רעות יותר. דבר זה מתרחש עקב סוגיית המיסוי: המס נגבה מהמשקיעים בעת המכירה ולכן מי שמרווח על השקעה במניות מעדיף למכור אותן בשנת המס הבאה ולא בסוף השנה הנוכחית.

העדר המוכרים במניות מרווחות יוצר תחושה של פוטנציאל נוסף לעליה, והקונים, שמרגישים שאיחרו את הרכבת, קונים עוד ועוד ומעלים את שערי המניות שגם כך יצרו תשואה נאה. השקעה בסוף השנה במניות שיצרו תשואה עודפת, כדאית יותר מאשר במניה שלא יצרה תשואה עודפת - שכן, דווקא אותה כן ימכרו בשל שיקולי המס.

תהליך דומה קורה גם בחברות ניהול התיקים קרנות הנאמנות ובכל גוף פיננסי מוסדי שרוצה לפרסם את ביצועיו באותה שנה. עקב סיבות אלו לא ייווצר מומנטום חיובי בשווקי המניות. ראלי סוף שנה בא לידי ביטוי בצורה חריפה בשנים של עליות, ובשנים של ירידות הוא מופיע בעוצמה פחותה.

אנשים רבים יוצאים מנקודת הנחה שגויה שנובעת מהערכה ש"המניה הזו עלתה יותר מידי היא כבר לא יכולה לעלות עוד" או הנחה שגויה עוד יותר של "המניה הזו ירדה המון השנה היא חייבת לתקן קצת, בראלי סוף שנה היא תעלה מהמומנטום".

ההנחות הנ"ל הם לא נכונות ראשית כל מהסיבה הפשוטה שהסטטיסטיקה וההיסטוריה מראות שלא משתלם לסחור נגד המגמה. מניות שעלו בדרך כלל עולות בשל סיבות טובות ואין מניה ש"עלתה יותר מיידי" - מניות יכולות לעלות לנצח.

מניות שירדו, ובייחוד בשנת עליות, כנראה שיש סיבה שבגללה הם יורדות, ובכדי שהן ישנו את מגמתן יש צורך בהודעה מהותית באשר לשיפור בעסקיה של החברה. מעבר לכך, מי שמופסד על מניות שכאלו בשנת עליות יעדיף למכור אותן בסוף השנה בשביל לנצל את מגן המס שהוא יכול לקבל עבורן (כלומר לקבל החזר מס על רווחי הון בשנה החולפת שמבוצע על ידי קיזוז ההפסד מהרווח). זאת בניגוד למניות עליהן הוא מרווח (אותן ירצה להימנע מלמכור כאמור, בכדי לדחות את המס לשנה הבאה). דבר זה יוצר לחץ של מוכרים על המניות שירדו ולחץ קונים במניות אשר עלו, ויותיר תחושה שהשוק חזק וימשיך במסעו מעלה לעבר שיאים חדשים כפי שאכן קורה - שנה אחר שנה.

המסחר בבורסה הוא ברובו מסחר בציפיות. כיוון שההמונים הם, למעשה, מי שקובע את שערי המניות העתידיים, מספיקה הציפייה לעליות להביא לעליות בבחינת "נבואה שמגשימה את עצמה". בין אם מדובר בעליות שנובעות מסיבות כלכליות מהותיות או מכוחו של ההמון להרים את שוק המניות עקב ציפיותיו, עדיף להצטרף אל המגמה ולהרוויח מהגאות, שנאמר "The trend is your friend". הנבואה ש "כל שנה מסתיימת בראלי", לא ניתנה בהכרח לשוטים.

*הכותב: עידו סמואל הוא מנכ"ל חברת ברוקר-טוב ומנהל קרנות גידור.