משפט: רישום במשרד הרישוי אינו ראיה לבעלות רכב
חברת דומיקאר בע"מ היא חברה שעיסוקה בהשכרת כלי רכב והיא מהווה חלק מרשת באדג'ט העולמית. החברה היתה רשומה כבעליו של רכב מסוג סובארו אימפרזה. באפריל 2004, הועברה הבעלות על שמה של ויקטוריה טיוטיוניק. החברה השכירה את הרכב, החל ממרץ 2004 לחברת פריץ קומפניס בע"מ.
לאחר העברת הבעלות ברכב על שמה של טיוטיוניק, העמיד לרשותה בנק הפועלים הלוואה, אשר הובטחה באמצעות רישום משכון על הרכב, שנרשם אצל רשם המשכונות. טיוטיוניק לא עמדה בתשלומי ההלוואה, ולפיכך פתח נגדה הבנק תיק הוצאה לפועל למימוש המשכון על הרכב. טיוטיוניק לא התייצבה לדיון ולמעשה עזבה את הארץ. כך אירע, שההליכים התנהלו בפועל בין החברה לבין הבנק בלבד.
החברה הגישה תביעה נגד הבנק לביטול המשכון.
החברה טענה כי העברת הבעלות ברכב על שמה של טיוטיוניק נעשתה במרמה. טענה זו לא נסתרה ע"י הבנק ואין כל אינדיקציה, על העברה מרצון של הבעלות או החזקה ברכב לידי טיוטיוניק מצד החברה.
הבנק טען, כי הסתמך על רישיון הרכב שהוצג לו על ידי טיוטיוניק, לפיו היא הבעלים הרשום של הרכב. לטענתו, רישיון הרכב יוצר חזקה, כי האדם ששמו נקוב ברישיון הוא הבעלים והמחזיק כדין ברכב.
בית המשפט ציין כי הפסיקה קובעת מפורשות, כי רישום כלי רכב במשרד הרישוי הינו בעל אופי דקלרטיבי בלבד.
נקבע כי תופעת זיוף פרטי רכב הפכה נפוצה מאוד בארצנו. הפסיקה הגדירה רעה חולה זו כ"מכת מדינה". במספר רב של פסק דין כבר נאמר, כי אין להסתפק בזיהוי הרכב באמצעות בדיקת לוחית הרישוי בלבד, אלא יש להתכבד ולבדוק גם את מספר המנוע ומספר השלדה והתאמתם לרשום ברישיון הרכב.
השופטת, ד"ר דפנה אבניאלי קבעה כי היא אינה מקבלת את טענת הבנק, כי דרישה להשוואת הפרטים תחייב את הבנק להעסיק שמאים או להכשיר לכך את עובדי הבנק. הבנק יכול לדרוש מהלקוח, המבקש למשכן את רכבו, להציג בפניו דו"ח בדיקה עדכני של מכון רישוי מורשה, או חוו"ד שמאי, המזהה את הרכב המדובר על פי מספר הרישוי, מספר המנוע ומספר השלדה. אין מדובר בדרישה מוגזמת, שכן הבנק יכול לשאת בדמי הבדיקה כמימון ביניים, ולהפחיתם לאחר מכן, מסכום ההלוואה שתוענק ללקוח. ודוק: אין מדובר בבדיקה שעלותה "בשמיים", והבנקים עצמם מכירים כבר היום באפשרות, כי לא תבוצע בדיקה בעין ובמקומה תתקבל הערכת שמאי.
נקבע כי מכלול תמרורי האזהרה שהבהבו לנגד עיניו של הבנק, מלמדים כי הבנק נחפז להעמיד את ההלוואה ללקוחה, בנסיבות בהן היה עליו להימנע מלעשות כן. קשה להבין כיצד לא התעורר חשדו של פקיד הבנק כאשר טיוטיוניק הצהירה בתחילת החודש, כי יש בבעלותה רכב חדש, אך מתברר כי הרכב נרשם על שמה רק באמצעו של אותו חודש ובסמוך למועד קבלת ההלוואה.
לפיכך התביעה התקבלה ונקבע כי המשכון שנרשם לטובת הבנק על בעלותה של טיוטיוניק ברכב - נרשם שלא כדין והרי הוא בטל ומבוטל.
