הזווית של אזולאי: תאילנד - דוגמא למקום המסוכן שלנו
שאלו כל אדם שהיה בתאילנד לגבי המקום שהכי כיף היה לבקר בו, וזה יגיד ללא היסוס ש"אין כמו תאילנד". האוכל, הבילויים, השלווה והשקט. כל אלו הופכים את תאילנד לגן עדן אמיתי. אבל השבוע היה קשה מאוד לאפיין את המקום הנפלא הזה כשקט ושליו. הממשלה התאילנדית, כדרכן של ממשלות רבות בעולם המונהגות בידי פוליטיקאים קצרי רואי, החליטה להטיל מגבלות דרקוניות על הוצאת כספי משקיעים זרים מהמדינה.
למעשה, הגורמים שהניעו את הממשלה התאילנדית לבצע את המהלך הזה דומים להפליא לכמה גורמים מרכזיים במשק הישראלי. המהלך התאילנדי בוצע בשל חששה של הממשלה מההשפעות השליליות של הזרימה ההולכת וגוברת של כסף זר למשק שלהם. הטענה המרכזית הייתה, כי הכניסה המסיבית של המשקיעים הזרים למדינה גורמת לתיסוף של המטבע המקומי, מה שמקטין את יכולת ההתמודדות של היצואנים המקומיים עם היצואנים הסיניים אשר נהנים לפי שעה מהגנת מטבע מלאכותית.
חשש נוסף שהביא למהלך, היה מהתנפחות של שוק האג"ח הממשלתי והקונצרני (שנסחרו בתשואות גבוהות), בשל העובדה שאלו נרכשו בסיטונות על ידי המשקיעים הזרים, לאור ההערכה שהמטבע התאילנדי ימשיך להתחזק. הארכה שנוצרה מאחר ונראה היה שקטנו הסיכויים להעלאת הריבית.
שימו לב לדמיון בין הסביבה הכלכלית בתאילנד לעמיתתה הישראלית.
עד כאן הכל נשמע הגיוני. רק דבר אחד לא נלקח בחשבון על ידי הממשלה והוא שהגלובליזציה הורידה לאפס את מפלס הסובלנות כלפי ממשלות אשר מנסות לכופף את כללי הכלכלה המודרנית. שוק המניות בתאילנד ירד ב-12% בסופו של אותו יום, כאשר בנקודת השפל הוא מחק כ-20% מערכו. הסוף ידוע לכולם, הממשלה התקפלה וביטלה את המגבלות ושוק המניות הגיב בעלייה של כעשרה אחוזים ביום שלאחר מכן.
אין לנו אלא להודות לממשלה התאילנדית ששימשה כבלון ניסוי לכל הממשלות בעולם ובמיוחד לאלו של המשקים המתעוררים, כולל ישראל. יידע היום כל שר אוצר במשקים אלו מהו המחיר שייגבה מהמשק שלו במידה וזה ירצה להטיל מגבלות סטייל שנות השבעים על המשק ובמיוחד על המשקיעים הזרים.
המושג "כפר גלובלי" נשמע כבר מזמן כקלישאה שחוקה, אבל אין כמוהו כדי לתאר את המציאות הכלכלית הקיימת היום בעולם.
המשמעויות של האירוע הזה כלפי המשק הישראלי הן כבדות משקל. אמנם קשה להאמין שיימצא היום שר אוצר/ממשלה/נגיד שיעז להטיל מגבלות על מסחר חופשי ותנודות מטבע, אולם מידי פעם נשמעות קריאות התומכות במדיניות של פריצה תקציבית לצורך "עידוד" הפעילות במשק, או שימור מדיניות הקצבאות במתכונתה הישנה וכו'. כל נקיטה של מדיניות מסוג זה משול בעיני המשקיעים הזרים למדיניות שפוגעת במשק. התוצאה של מדיניות כזו תהיה בריחה של הון זר, בין אם יהיה זה הון המושקע בבורסה או בהשקעות ריאליות.
לכן, אם המדיניות שננקטה בשלוש השנים האחרונות תישמר, לפחות הסיכון של יציאת המשקיעים הזרים מישראל פוחת באופן משמעותי.
מאת: עידן אזולאי - בית ההשקעות אפסילון.
