משפט השבוע: הרצחת וגם ירשת? – מסתבר שכן!
אם הורשעה בבית המשפט העליון בעבירת הריגת בנה הפעוט כשהיה בן ארבעה חודשים. האב ביקש ליתן צו ירושה, הקובע כי הינו היורש הבלעדי של בנו המנוח לאור העובדה כי האם הורשעה בהריגה וכי גרמה במתכוון למותו של בנה המנוח ולפיכך הינה פסולה לרשת.
האם מתנגדת למתן צו ירושה לפיו המבקש הינו היורש הבלעדי. לטענתה לאור העובדה כי לקטין לא היה רכוש הרי שכל מטרת הבקשה לעשוק את האם – המתנגדת. עוד טוענת האם כי לא התכוונה לגרום למות בנה –המנוח.
סעיף 5 לחוק הירושה קובע בין היתר, כי מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש או שניסה לגרום למותו, פסול מלרשת את המוריש. בבסיס תכלית החקיקה של הסעיף מונח העיקרון כי מי שהורשע בגרימת מותו של המוריש הפוטנציאלי במתכוון והדגש על יסוד הכונה לגרום למותו, אינו זכאי להנות מהירושה שהשאיר אחריו המנוח.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מעיון בדברי השופטים בבית המשפט העליון עולה התחושה כי השופטים סברו שהאם הושפעה ממצבה הנפשי ומעשיה שיקפו תגובה רגעית, בלתי שקולה, שיש קושי רב למצוא בה, את היסוד של "גרימה במתכוון למותו של המוריש" במובן האזרחי של סעיף 5 לחוק הירושה.
ממכלול העובדות המתוארות עולה, כי האם המיתה את תינוקה שעה שהייתה נתונה בלחץ נפשי חריף, שעה שזעקה לעזרת כל הסובבים אותה, כולל הפסיכיאטר המטפל, בעלה התובע ובני משפחתה, זעקה שלא קבלה כל מענה. משלא נענתה זעקתה, הלחץ, החרדה והזעם, הביאוה למעשה הקטילה הנורא.
נקבע כי האם לא התכוונה לגרום למותו של תינוקה באופן שתהיה פסולה מלרשת אותו. היא פעלה מתוך דחפים בלתי נשלטים ומאחר שאף אחד ממקורביה כולל בעלה התובע, לא שעה לעזרתה, למרות תחינותיה, עשתה את המעשה הנורא ללא כוונה נשלטת.
לפיכך התקבלה ההתנגדות במובן זה שגם האם תירש את בנה הקטין.
