נדחתה בקשתו של משה פרג לעיכוב ביצוע גזר דינו

פרג כיהן כמנהל כללי, חבר דירקטוריון ובעל מניות בחברת הביטוח "לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ". בכתב-אישום שהוגש נגדו לבית-המשפט המחוזי בשנת 1997, נטען כי בין השנים 1995-1991 הוא ביצע, בצוותא עם, סמנכ"ל החברה ומנהל אגף ביטוח החיים בה, שורת מעשי מרמה הנוגעים לעסקאות ביטוח שכרתה החברה במגזר הקיבוצי, אשר נרשמו באופן כוזב במסמכי החברה, ואף מסר אודותיהן פרטים מטעים לרשות לניירות ערך ולבורסה. כדי ליישב את הפער בין העסקאות שהוצגו בפועל לבין העסקאות כפי שנרשמו בספרי החברה, נעזר פרג בכלים ביטוחיים שונים שכללו רישומים כוזבים שונים, אשר בהתבסס עליהם מכרה החברה לחברות ביטוח זרות חלקים מן הביטוחים הכוזבים עבור סך של כ-140 מיליון שקל. ביטוחי משנה כגון דא נהוגים בין חברות הביטוח כדבר שבשגרה, והם משמשים עבור חברת הביטוח הראשית כאמצעי מימון זמין ויעיל.

נוסף לכך, פעל פרג לרישומן של עסקאות פיקטיביות עם מבטחי משנה. סך הכנסותיה של החברה מפעולות אלו עמד על כ-127.42 מיליון שקל.

נוכח כל אלה, יוחסו לפרג שורה ארוכה של עבירות בניהן רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכו'. הוא הורשע במרבית העבירות שיוחסו לו. דינו נגזר לשמונה שנות מאסר, מהן שש לריצוי מאחורי סורג ובריח ויתרתן על תנאי, וכן הוטל עליו קנס בסך מיליון ש"ח או שנת מאסר תמורתו. פרג ערער על פסק-הדין, ובד בבד הגיש את בקשתו הנוכחית, בה הוא עתר לעכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור בנוגע להרשעתו. לטענתו, סיכויי הערעור שהגיש גבוהים, גילו המופלג (66 שנים) ומצב בריאותו הלקוי וכן נסיבות נוספות, מצדיקות את עיכוב הביצוע.

בית המשפט עליון קבע כי בענייננו, לא קמה עילה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר. למקרא פסק-הדין, חומרתן של העבירות בהן הורשע פרג אינה יכולה להיות מוטלת בספק. הוא הוליך שולל גורמים שונים אשר באו עימו במגע במהלך השנים, ובהם גופים ישראליים וחברות ביטוח זרות. מעשיו הובילו לפגיעה באמינותה של כלכלת ישראל בפני משקיעי חוץ, ובאמינותו של שוק ההון הישראלי, אשר ניזון באופן אינהרנטי מן המידע המופיע בתשקיפים ובדוחות של החברות. משהורשע בשורה ארוכה של עבירות – אשר היקפן הכספי עצום– שוב לא עומדת לו חזקת החפות.

זאת ועוד, תקופת המאסר אשר הושתה על פרג אינה מבוטלת. בתקופה ממושכת כגון זו אין נוטים, על דרך הכלל, לעכב את ביצוע עונש המאסר, שכן אין חשש ממשי שהמבקש ישא במלוא עונשו בטרם ישמע ערעורו. נוסף לכך, צודקת המדינה המתנגדת לעיכוב הביצוע בטענתה כי עיקר טענותיו של פרג מופנות כנגד הכרעתו העובדתית המפורטת מאד של בית-משפט קמא, ועל כן, עומדת בפני בא-כוחו משימה לא פשוטה בבואו לקעקע את ההרשעה ולהפוך את הקערה על פיה. זאת ועוד, אין בטענותיו של פרג, כגון פרק הזמן הממושך שחלף מעת ביצוע העבירות, העובדה כי אין לחובתו עבר פלילי מכביד וכי התנהג כראוי במהלך משפטו, או בנסיבותיו האישיות – כדי להטות את הכף לטובתו.