משפט: בעלים של כלב שנדרס יפצה את הדורס

מיכאל ניר, בעלים של רכב מסוג סיטרואן, נסע ברכבו בסמוך למושב "תל עדשים". לטענתו, התפרץ לפתע לכביש כלב של הנתבעת, ללא רצועה, פגע בחזית הימנית של הרכב וגרם לו נזק. התובע ביקש פיצוי על נזק זה.

הנתבעת אישרה שבמועד האירוע טיילה עם הכלבה לאורך כביש הכניסה למושב. לדבריה, לפתע חלף על פניה רכב שנסע במהירות גבוהה במיוחד ובמרכז הכביש. באותו זמן בדיוק חצתה הכלבה את הכביש והרכב התנגש בה והעיף אותה באוויר למרחק רב. עוד טוענת הנתבעת כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לה הוצאות רבות עבור הטיפול הווטרינרי בכלבה שנפגעה קשות, כתוצאה מהאירוע

בית המשפט קבע כי כל אחד מהצדדים תרם תרומה כלשהי לאירוע התאונה. על פי החוק להסדרת פיקוח על כלבים, מוטלת חובה על בעלי כלבים שלא לאפשר יציאת כלב מתחומי החצרים, אלא אם כן, הכלב מוחזק בידי אדם המסוגל לשלוט בו באמצעות רצועה, שתכליתה לאפשר למי שמחזיק בכלב לשלוט בו בכל רגע ולמנוע מהכלב להשתחרר ממנה ולפגוע באחרים. גם פקודת הנזיקין מטילה אחריות על בעלים של כלב (סעיף 40 לפקודת הנזיקין). הנתבעת התרשלה בכך שלא שמרה על הכלב ולא החזיקה אותו באמצעות רצועה. מאידך, התובע נסע בשעת לילה ביציאה מהמושב כשידוע לו שבמושב יש בעלי חיים כולל כלבים וחתולים. עוצמת הפגיעה, כפי שניתן ללמוד מהנזק שנגרם גם לרכב וגם לכלב, מצביעה על מהירות מופרזת בנסיבות העניין. במיוחד היה התובע צריך לגלות ערנות וגמישות לאור העובדה שהוא הבחין בנתבעת ובחברתה כשהן מהלכות בשולי הכביש.

יחד עם זאת, נקבע שאת עיקר האחריות יש להטיל על הנתבעת. התובע נושא באשם תורם בשיעור של 25%. לפיכך חויבה הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,776 ש"ח.