חברת הביטוח לא יכולה להפחית בלאי על מטען שאבד

איתמר משולם נסע לתאילנד ורכש ביטוח נסיעות בחברת כלל. במהלך הנסיעה, אבדה מזוודתו. הוא תבע מחברת הביטוח פיצוי בגין אובדן זה בסך 4,960 שקל, תוך שהוא מציג קבלות על רכישת ביגוד חלופי במקום זה שאבד. חברת הביטוח שילמה בדרך של העברה בנקאית סך של 523 דולר בלבד. חברת הביטוח טענה בין היתר, כי בתנאי הפוליסה נאמר שכאשר לא מדובר בפריטים שנרכשו עד מחצית השנה לפני האירוע ובידי המבוטח קבלות על רכישתם, ישולמו תגמולי הביטוח על פי הערכת המבטחת ולאחר הפחתת בלאי בשיעור שלא יפחת מ-35%.

החברה טענה, כי לעניין ערך הפריטים, קיבלה במלואה את הערכת משולם עצמו, והעמידה את שיעור הבלאי על השיעור הנמוך ביותר שתנאי הפוליסה מאפשרים לה לקבוע והוא 35%.

בית המשפט קבע כי ההוראה הנ"ל היא הוראה המהווה סייג לחבות המבטח ובתור שכזו היא טעונה הבלטה מיוחדת על פי חוק חוזי הביטוח. הבלטה כזו לא נמצאה במקרה הנוכחי.

התוצאה היא כי חברת הביטוח אינה רשאית להסתמך על הוראות הפוליסה המאפשרות לה לקבוע על דעת עצמה את שווי הרכוש שאבד ולנכות ממנו פחת או בלאי בשיעור של 35% ומעלה, כאשר גם שיעור הפחת נקבע באופן שרירותי וללא קריטריונים כלשהם.

עוד נקבע על ידי בית המשפט, כי בדרך כלל, מטען שאדם לוקח איתו לחו"ל כולל פריטים שאינם חדשים, אולם אין שוק משני המאפשר לרכוש פריטים חלופיים משומשים. אדם שמטענו אובד נאלץ לרכוש במקומו פריטים חדשים. למזלם הטוב של שני הצדדים, ארע האובדן במדינה שבה, כך מקובל לחשוב, רמת המחירים של פריטי לבוש וכדומה, נמוכה בהרבה מרמת המחירים של פריטים מקבילים בישראל. המבוטח העמיד תביעתו על עלות רכישת הפריטים החלופיים ולא על העלות המקורית הגבוהה יותר. בכך למעשה כבר הפחית בלאי מבחינת התוצאה גם לו היה מקום לעשות כן.

לפיכך התביעה התקבלה וחברת הביטוח חויבה לשלםבנוסף לסכום שכבר שולם, סך של 573 דולר וכן, 500 שקל נוספים בגין הוצאות משפט.