האלוף קפלינסקי: זה לא היה צריך להיות כך

בגבו של האלוף משה קפלינסקי ("קפלן") יש כדור אותו חטף סגן הרמטכ"ל בקרב על הבופור בתחילת מלחמת לבנון, בשנת 1982. קפלן היה אז מפקד סיירת גולני. הוא נכנס לתפקיד שבוע לפני תחילת המלחמה. אחרי שנפצע פונה מהשטח לבית החולים, וגוני הרניק, מפקד הסיירת לפניו, החליף אותו. אחר כך סיירת גולני כבשה את הבופור, וגוני נהרג. את הכדור ההוא החליטו הרופאים להשאיר בתוך גבו של קפלן. משיקולים רפואיים. יש צלקת וסימן, אבל את הכדור עצמו, אמר קפלן השבוע, הוא בכלל לא מרגיש. "הוא מרופד מספיק טוב בניקוטין", אמר, "הוא אפילו לא מצפצף בשדות התעופה".

קפלן הוא לא איש של סמלים. זה לא מדבר אליו. ובכל זאת, גם הוא יודע, יהיו מי שיגידו שהמזכרת ההיא מלבנון, שהשאירו הרופאים בתוך גופו ושהולכת איתו לכל מקום כבר כמעט רבע מאה, היא סמלית. "החמצה", אמר השבוע סגן הרמטכ"ל כששאלתי אותו על התחושה שלו בעקבות המלחמה האחרונה.

"זה לא היה צריך להיות כך, והתחושה היא תחושה של החמצה", אמר. "אנחנו החמצנו. איפה טעיתי? אני לא אומר. בטח לא ככה. טעינו, טעינו. זה לא היה צריך להיות כך. אין לי ספק שגם בלבנון אנחנו יכולים לעשות יותר טוב, ולא בגלל הקללה של לבנון, אלא בגלל בעיות מקצועיות שהיו לנו בדרך".

את ההחמצה מייחס קפלינסקי לדרגים הגבוהים, לא לחיילים הפשוטים. "יש תחושת החמצה גדולה, אבל בטח לא מהחיילים. מתוצאות המלחמה, מהדרך שבה ניהלנו את העניין".

השבוע, בפעם הראשונה מאז שנגמרה המלחמה, עם יציאת הסרט "בופור" לאקרנים, הסכים להתראיין. "בופור", בבימויו של יוסף סידר ועל פי תסריט של סידר ושל רון לשם, מביא את סיפור הפלוגה האחרונה שאיישה את המבצר סמוך לנסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000. אלון אבוטבול מגלם בסרט את דמותו של קפלן, מפקד אוגדה 91 בזמן הנסיגה. הסרט מבוסס על ספרו של לשם "אם יש גן עדן", שזכה גם בפרס ספיר. להחזיר את הגאווה המקצועית "אני מניח שלכולם היה קשה", אמר סגן הרמטכ"ל על הצפייה בסרט. "אבל לי זה אולי היה קצת יותר קשה. לא לי אישית. לאלה שהיו 'שם'". ב"שם" התכוון סגן הרמטכ"ל ללבנון. "בשבילי", אמר, "זה היה סרט על לבנון בכלל. לדעתי ה'בופור' לא נגמר עד היום".

"האתגר הראשון שלנו היום, אחרי המלחמה, זה להחזיר לצבא את מה שהוא, את הגאווה המקצועית ואת הרצון להיות שייך", אמר השבוע. "זה קצת קשה עם מה שעברנו פה בחודשים האחרונים, שנהיינו שק החבטות של כולם, אבל זו חובתנו כמפקדים, בכל הרמות. אני מניח שזה יקרה לנו מהר, עם זה שנחזור לשגרה, שנעסוק בעשייה הצבאית כמו שאנחנו עוסקים בה היום, שנחזיר מחדש את האמון שקצת אבד בקרב אנשי המילואים. בדיוק הדברים שבהם אנחנו עוסקים עכשיו".

איך זה להיות שק חבטות?

"איך זה להיות שק חבטות? את יכולה לנחש לבד. רע, רע מאוד. בטח לאנשים שלא מגיע להם, בטח לאנשים שלא חטאו".

לך?

"אישית לא ספגתי יותר מדי. אבל כאיש בארגון הזה הרגשתי רע מאוד עם הביקורת, שחלקה לא מקצועית וחלקה לא עניינית. זה חיזק אותי להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים". "התוצאה היתה בלתי נמנעת" המפגש הראשון שלו עם לבנון היה בשנת 1978 במבצע ליטני, שנתיים אחרי שהתגייס. "לבנון צרובה אצלנו טוב בתודעה", אמר השבוע ותיקן: "אצלי". בנסיגה מלבנון, התקופה שבה מתמקד "בופור", היה מפקד אוגדת הגליל.

הוא מודע לטענות שהושמעו בעקבות המלחמה האחרונה על צדקת הנסיגה, ובעיקר על מה שלא נעשה בשש השנים שאחריה. "אני חושב שלא עיצבנו נכון את המציאות באירועים הראשונים שהיו אחרי הנסיגה", אמר. "החטיפה, למשל, עברה כאילו לסדר היום. היה צריך לעצב כללי משחק. להגיב בצורה יותר מסיבית וחזקה".

ב"חטיפה" התכוון לחטיפת שלושת לוחמי צה"ל ב-7 באוקטובר 2000. האירוע היה בנקודת התפר שבין האוגדה שלו לאוגדה 36. קפלן יצא נקי מהאירוע. התחקיר לא מצא בו רבב. "היום נורא פופולרי את הראש של מי עורפים. מבחינתי, זה פחות חשוב. בפועל לא הצלחנו, כמערכת, למנוע את החטיפה. לא עיצבנו משהו שייעשה אחרת בלבנון, שיגיד 'עד כאן'. לכן התוצאה של המלחמה האחרונה היתה בלתי נמנעת. אבל בסוף, כשאתה בונה מערכת כזאת (הכוונה לחיזבאללה - ח.ק.ב), אתה מתכוון מתישהו גם להפעיל אותה. ואנחנו נתנו לזה להיבנות".

התחושה היא שלא התייחסנו מספיק לחיזבאללה, לאיום הלבנוני.

"ידענו מה קורה. עשינו לפי סדרי עדיפויות שחשבנו שהם נכונים לאותו זמן. היה שינוי בצבא בשנים האחרונות של יותר דגש על הלחימה בטרור הפלשתיני. במחשבה לאחור, בחלק מהמקומות הלכנו רחוק מדי. לא הכנו מספיק טוב את מערך המילואים, לא התאמנו מספיק עם המערך הסדיר, וזה שילוב שחלקו סוגיות תקציביות, אבל עיקרו שינוי סדרי עדיפויות שאני חושב, גם בדיעבד, שהיו נכונים לעת ההיא. בדיעבד, הייתי עושה קצת אחרת, אבל זו לא חוכמה. אם אני מנסה רגע להיכנס לראשם של מקבלי ההחלטות במהלך שש השנים האחרונות, אז אני חושב שפחות או יותר הייתי עושה אותו דבר". רוצה לחזור לפקד על הסיירת "אני חושב שהלכו רחוק מדי עם ההתקפה עלינו כעל צבא טכנולוגי שיושב מול מסכי פלזמה", אמר השבוע קפלן. "הדיון המקצועי על מיקומו של המפקד הוא נכון. זה לא נולד עם מסכי הפלזמה ולא עם הטכנולוגיה. אי אפשר לוותר על ה'אחריי', בלחימה וביום יום. המושג הזה עמוק ואי אפשר לנצח בלעדיו. זה עדיין לא אומר שלא נכון שמפקד, מדי פעם, בנקודות זמן נכונות, יישב קצת מאחור במלחמה, במפקדה שלו. אני לא ראיתי בעיה קריטית ברמת המג"דים והמח"טים במושג 'אחריי'".

אחרי המלחמה פורסם כאילו היו יחסים מתוחים בין קפלן לבין הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ. מקורבי קפלן הכחישו. קשה מאוד להסתכסך עם קפלן. "נשארו לי קשרים עם חלוץ, ודאי", אמר כששאלתי אותו השבוע על יחסיו עם הרמטכ"ל שפרש.

נעלבת מהדברים ש אמר על "מספר 2"?

"כן".

למה?

"מה זה למה?".

קיבלת את ההסבר שלו?

"אנחנו עדיין חברים טובים, נמצאים בקשר טוב".

לא קיבלת את תפקיד הרמטכ"ל. לא טבעי שתקום ותעזוב מיד?

"אין לי את הזכות הזאת היום. אני מרגיש שאני עושה כאן דברים חשובים. מרגיש שאנחנו צריכים שינוי ויישום של לקחי המלחמה. אני מרגיש שאני תורם, עוזר, והמערכת הזאת, אין לי משהו אחר. חוץ מפנינה".

אם יעזוב, הוא לא יודע לאן יילך. בשאלה אם יהיה הרמטכ"ל הבא אחרי אשכנזי, הוא אפילו לא מתעסק. קפלן, יותר מהכל, הוא איש של כאן ועכשיו. "אם תשאלי אותי מה אני רוצה לעשות בתפקיד הבא שלי", אמר השבוע, וניכר היה שהתכוון לכך, "וזה יהיה משוחרר מפיזיקה או מאיך שאני נראה, אז אני אגיד לך מפקד סיירת גולני. אבל בשביל זה מח"ט גולני צריך להסכים...".