משפט: לדייר מותר להשתמש ברכוש המשותף לצורך חניה

ז'אן ליבוביץ,דייר בבית משותף בבית ברחוב בני בנימין בהרצליה, עקר על דעת עצמו וללא שקיבל את הסכמת בעלי הדירות האחרים, צמחים ועציצים וכן יצק משטח בטון, ועשה לעצמו חנייה פרטית מתחת לרחבת הכניסה לבית, בסמוך לכניסה לדירתו. לטענת נציגות הבית המשותף, פעולות אלו לא אושרו על ידי דיירי הבניין. נציגות הבית המשותף הגישה נגדו תביעה בה הוא נדרש לסלק את המכונית ממקום החנייה ולהחזיר לקדמותו את מצב הגינה.

המפקחת קבעה, כי לא הוכח כי השטח המדובר מיועד לגינה. על בעלי הדירות בבית משותף להתכנס אחת לשנה ולקבל החלטות באשר לדרכי ניהולו של הרכוש המשותף. החלטות אלו צריכות להתקבל ברוב של בעלי הדירות המשתתפים ואולם, אין בעלי הדירות יכולים לקבל החלטה הפוגעת באופן כל שהוא או המשנה מזכויות כלשהן של בעל דירה, אלא אם נתן את הסכמתו לאותה החלטה. נקבע כי לא הוכח כי התקבלה החלטה אי פעם ההופכת את השטח המפולש לגינה. לפיכך, למעשה לא ניתן לקבוע כי השימוש שעשה מר ליבוביץ בשטח מנוגד ליעוד שעליו החליטו דיירי הבית.

ליבוביץ העיד, כי הוא מחנה את מכוניתו באופן שאינו מפריע לאחרים לעשות שימוש דומה. לדבריו, השטח המפולש מאפשר חנייה לשלוש מכוניות ואין חנייתו מפריעה. כמו כן, המכונית החונה במקום איננה מפריעה בכל צורה ואופן לשימוש של הולכי רגל במקום כמעבר.

בפסיקה קודמת של בית המשפט נקבע, כי אין בעל דירה חוטא כאשר הוא עושה שימוש בחצר הבית, שהוא סביר ורגיל בתנאי המקום והזמן ואיננו מונע שימוש דומה מבעלי הדירות האחרים בבית המשותף. בית המשפט מנמק את החלטתו בכך שבתקופה שבה כמעט לכל אדם יש מכונית ונוצר צורך להחנות מכוניות לא רק ברחוב, יש לראות בשימוש בחצר לשם חנייה, משום שימוש רגיל וסדיר בתנאי המקום והזמן, ובלבד שאין במעשה משום תפיסת חזקה ייחודית ברכוש המשותף.

המפקחת קובעת, כי יש להתחשב בעקרון של החובה לנהוג בתום לב גם באשר להפעלת זכות קניין. בשים לב לעובדה שהנתבע הוא אדם נכה ומוגבל קשות ביכולת הניידות שלו, לאור הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אשר מטרתו "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, לאור העובדה שקיימת בבית גינה וכן קיים בבית מקום די והותר להנחת מיכלים וגידול צמחים בהם, באופן שלא יפריע בדרך כלשהי לחניית המכונית במקום בו היא חונה. בהתחשב בעובדה שלא מדובר בהצמדת חנייה לדירה פלונית, אין מקום להיעתר לתביעה.