בקשה ליצוגית נגד פלאפון על גבית עמלה על שירות 144

למנויי פלאפון יש אפשרות להתקשר לשירות 144 של בזק באמצעות הטלפון הסלולארי. כאשר מנוי של פלאפון מצלצל לשירות 144 של בזק דרך הטלפון הסלולארי ומברר מספר טלפון, ניתנת לו האפשרות להמשיך ולחייג למספר שבירר, דרך הטלפון הסלולארי (באמצעות כוכבית או בכל דרך אחרת שמקנה לו בזק). השיחה הנוספת מכונה "שיחת המשך". פלאפון מחייבת את המנוי עבור שירות שיחת המשך. דמי השירות נגבים בהתאם למחירון ("תעריף פלאפון"), המהווה חלק מההסכם בין פלאפון ובין מנוייה. תעריף פלאפון קובע כי החיוב בגין השירות יהיה בהתאם למחירון בזק.

לטענת התובע הייצוגי, גולן כפיר, עד ליום 31.1.06, בזק לא גבתה ממנויה תשלום בגין שירות שיחת המשך. התובע למד זאת מדף חשבון שנשלח ללקוחות בזק. בדפי החשבון, הודיעה בזק ללקוחותיה כי החל מתאריך 1.2.06 תחל לחייב עבור שירות שיחת המשך בעמלה סך 62 אגורות, בנוסף לחיוב בגין השיחה.

לטענת כפיר, למרות האמור לעיל, פלאפון גבתה ממנוייה תשלום בגין שירות שיחת המשך. כך, לקוח של פלאפון שהתקשר לשירות של 144 דרך הטלפון הסלולארי וביקש להתקשר ישירות למספר שבירר, חויב בסכום של 53 אגורות על-ידי פלאפון עבור השירות. כפיר עתר לייצג את מנויי פלאפון שהיו מנויים במהלך התקופה מיום 1.2.03 ועד ליום 31.1.06, השתמשו בשירותי שיחת המשך באמצעות הטלפון הסוללארי, וחוייבו לשלם עבור שיחות ההמשך שבוצעו. לטענתו, באמצעות עורך דינו שלומי פרידמן, פלאפון הציגה מצג לפיו מותר לה לגבות "תעריף בזק לשירות". היא חייבה את צרכניה בסכום שכאילו נגבה בפועל על-ידי בזק, בעוד שבפועל בזק לא גבתה מפלאפון תשלום כלשהו עבור השירות בתקופת התביעה. כאמור, כפיר טען כי פלאפון הטעתה את צרכניה בכך שחייבה אותם בסכום שכאילו נגבה בפועל על-ידי בזק, בעוד שבפועל לא דרשה בזק תשלום כלשהו בגין שירות זה. עו"ד פרידמן טוען כי מדובר בהטעיה בקשר למחיר, הנחשב כעניין "מהותי" מכח סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי לא הוכחה הטעיה.

כפיר לא הפנה למחירון בזק בתקופה הרלוונטית לתביעה. הוא גם לא טען כי המחירון קבע כי בזק לא תגבה עמלה בגין שירות זה. כפיר טען בתצהירו כי בפרסומים שונים של בזק נאמר כי היא לא גובה עמלה בגין שירות זה, אך הוא לא ציין באילו פרסומים מדובר, למי הם הופנו, מה היה מועדם וכו'. הוא גם לא צרף דוגמה של פרסום כזה לתביעתו. על כן, לא ניתן לדעת מה נקבע במחירון. דהיינו, האם המחירון קבע מחיר "0" או תעריף אחר. פלאפון גבתה מלקוחותיה תשלום עבור שירות שיחת המשך בהתאם למחירון בזק אליו מפנה תעריף פלאפון. הקורא את תעריף פלאפון, לא יכול היה לטעות ולחשוב, כי פלאפון תגבה את העמלה בהתאם לגביה בפועל של בזק ממנה, אלא בהתאם למחירון בזק העדכני. לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי פלאפון לא הציגה מצג מטעה בתעריף. עוד טען כפיר כי לקוחותיה של פלאפון הוטעו משום שהם הניחו שהעלות בגין השירות מועברת בפועל ל"בזק". הנחה זאת מבוססת על כך שבענף הטלפונים הסלולריים "ידוע" שעלויות שירות של ספקי מידע לסוגיהם מועברות לספק באמצעות שירותי הגביה של פלאפון, אשר מצידה מתפרנסת ממשך זמן האוויר שצרך הצרכן ממנה, ולא מעלויותיהם של הספקים השונים. גם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט. נקבע כי המבקש אינו יכול לבסס את עילת ההטעיה על "ידיעה" כזו או אחרת של לקוחות פלאפון, שלא הוכחה. הוא לא טען כי ידיעה זו מקורה במצגי פלאפון, ולא הפנה לכל מצג של פלאפון בהקשר זה. המבקש טוען למעשה שפלאפון גבתה ממנו כספים ביתר. אולם, הוא לא הבהיר מהו הנזק שנגרם לו בעקבות ההטעיה ומהו הקשר הסיבתי בין ההטעיה ובין הנזק שכביכול נגרם לו. כלומר, הוא לא טען כי היה נמנע מלבצע את השיחה ל-144, לו היה יודע את מצב הדברים לאשורו. הוא גם לא טען כי היה מצמצם או משנה את שימושו בשירות השלמת שיחת המשך, לו ידע כי פלאפון גובה תשלום בגין שירות זה, למרות שבזק אינה גובה אותו ממנה. נקבע כי דין התובענה להידחות גם מהטעם שהמבקש לא הוכיח כי פלאפון התעשרה שלא כדין. פלאפון טענה כי ישנה אחיזה בפסיקה, הנוגעת למערכת היחסים בין מנוי בזק, חברת בזק וחברת פלאפון, במקרה שבו מנוי של בזק מתקשר אל מנוי פלאפון. מהפסיקה עולה כי מנוי של בזק מקבל את שירותי התקשורת מהחברה עימה הוא קשור (היינו, בזק), גם כאשר מדובר בשירותים הניתנים על ידי מפעיל רשת אחר. לאור הוראות הרישיון והפסיקה, פלאפון אינה צינור בלבד המעביר כספים לבזק, כפי שטוען המבקש. פלאפון רוכשת מבזק את שירות 144 ומחויבת כלפיה בתשלום עבור השירות. היא נוטלת את הסיכון שגם אם מנוייה לא ישלמו לה בגין השירות, היא זו שתחויב על-ידי בזק לשלם עבור השירות. התשלום שפלאפון גובה ממנויים המשתמשים בשירות שיחת המשך, דינו כדין כל תשלום הנגבה עבור כל שירות אחר הניתן על-ידי פלאפון, למרות ששירות זה נרכש על-ידי פלאפון ממפעיל אחר. פלאפון הפנתה לתעריף בזק על מנת לעמוד בתנאי של גבית תשלום סביר ולא מפלה, בהתאם להוראות הרישיון, ולא משום שכל הסכום מועבר על-ידיה לבזק. לכן, אין מקום לפרש את התעריף כך שפלאפון רשאית לגבות בהתאם למה שבזק תגבה בפועל, כפי שטוען כפיר. התעריף קובע באופן ברור כי המחיר ייקבע על-פי "המחירון העדכני", ולא בהתאם למנגנון של גבייה בפועל. כך, לקוח המבקש לדעת באיזה סכום הוא יחויב, יכול לעיין במחירון זה המפורסם על-ידי בזק, ולדעת מהו תעריף זה. לכן, לא ניתן לקבוע כי פלאפון התעשרה שלא-כדין. מכל הטעמים שלעיל, נדחתה הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית.