משפט: פיצוי בסך 60,400 ש' לעובדת בהריון שפוטרה
דן אל טכנולוגיות בע"מ הינה חברה העוסקת בתחום הייבוא והייצוא של רכיבים טכנולוגיים. רוית גולן, התובעת הועסקה בחברה כקניינית במחלקת התפעול והרכש וכן כתורנית במרכזיית החברה. במהלך חודש מרץ 2003, הודיעה התובעת לממונה הישיר שלה, כי היא בהריון.
כעבור כשלושה חודשים,היא קיבלה הודעת פיטורים. במכתב הפיטורים צויין כי פיטוריה נובעים מחוסר שביעות רצון מתפקודה והספקיה, ביצוע טעויות חמורות למרות התרעות חוזרות ונשנות, שיחות טלפון פרטיות בזמן העבודה מעבר לנורמה הסבירה וכן, יחס מזלזל לבכירים הגובל בחוצפה.
גולן עתרה לבית הדין לעבודה בתל אביב לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב פיטוריה בהריון ושלא כדין, לרבות הפסדי השתכרות עבור יתרת תקופת ההיריון (ממועד הפיטורים ועד מועד הלידה) ובעבור 75 הימים שלאחר הלידה בהם היתה החרה מחויבת להעסיקה; הפסד ההפרשות הסוציאליות וההטבות האחרות להן היתה זכאית התובעת במהלך התקופה ממועד פיטוריה ועד המועד בו ניתן היה לפטרה על פי החוק.
חוק עבודת נשים, קובע את האיסור לפטר עובדת בהריון אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה. כן, קבוע בסעיף כי השר לא יתיר את הפיטורים אם הפיטורים הם לדעתו, בקשר להריון. כל זאת ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות. בית המשפט קבע כי לא ניתן להחיל את הסעיף בלא קיום התנאי. משאין חולק כי התובעת פוטרה לאחר שישה חודשים פחות עשרה ימים ממועד תחילת עבודתה בנתבעת, הרי שלא חלות עליה הוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים.
אולם, עדיין קיים האיסור החל על מעסיק – גם כאשר עובדת מועסקת במקום העבודה תקופה הפחותה מששה חודשים, מלפטרה עקב ההריון, בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, בניגוד לעיקרון השוויון או בניגוד לחובת תום הלב. חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי אין להפלות עובד או עובדת על רקע, בין היתר, מין, הורות ו/או הריון.
בית המשפט קבע כי גרסת הנתבעים על סיבות הפיטורים, אינן ממין העניין, וכי לטענות בדבר "תפקודה הלקוי", כביכול, של התובעת לא הונחה ולו "ראשית ראיה", ואלו לא היוו אלא בבחינת תירוץ לפיטוריה. הראיות שנפרשו בפני בית המשפט, מוכיחות את רצונם הברור של הנתבעים לעקוף את הוראות חוק עבודת נשים, ובכך יש משום קיום של חוזה העבודה שלא בתום לב.
משעלה בידי התובעת להוכיח כי הליקויים החמורים המיוחסים לתפקודה בעבודה, נטענו ללא כל ביסוס, וכי לא היה במעשיה או בהתנהגותה דבר אשר היה בו כדי להוות סיבה לפיטוריה, מלבד העובדה כי היתה בהריון, ולא עלה בידי הנתבעת להוכיח קיומן של סיבות אחרות לפיטוריה וכי אלה אינם קשורים להריונה, הרי שאין מנוס מן המסקנה כי הסיבות שהביאו לפיטוריה, כפי שפורטו במכתב הפיטורים, היו בגדר "עלילות שווא" אשר נועדו להסתיר את המניע האמיתי לפיטוריה – היותה בהריון, מניע שהינו פסול ומנוגד מפורשות להוראות חוק שיווין הזדמנויות בעבודה.
כמו כן, לתובעת לא ניתנה הזדמנות ראויה לתיקון הליקויים הנטענים ו/או לשיפור התנהגותה, ומכאן יש להסיק כי לתובעת לא ניתנה זכות טיעון, ולא ניתנה לה הזדמנות לשכנע את מקבלי ההחלטות בנתבעת כי אין לפטרה. גם מטעם זה, נקבע כי נפל פגם בפטורי התובעת.
בהתחשב בכך כי התובעת פוטרה 10 ימים בטרם מלאו ששה חודשים להעסקתה, בהיותה בהריון, ובקיומו של פגם נוסף בפיטוריה באי מתן זכות טיעון, יש להעמיד את סכום הפיצוי הכספי בגובה הנזק הממשי שנגרם לתובעת, היינו, הן בגין הפסד ההשתכרות בפועל שנגרם לתובעת לתקופה שממועד פיטוריה (18.6.03) ועד למועד הלידה (18.9.03) והן בגין הפסד ההשתכרות שנגרם לה בגין תקופה של 75 יום שמתום חופשת הלידה ועד למועד בו היתה מחויבת הנתבעת להעסיקה על פי חוק (עד ליום 28.2.04), וזאת בהתאם לשכר החודשי שאמור היה להיות משולם לה בפועל אילו המשיכה התובעת להיות מועסקת בנתבעת. כמו כן, זכאית התובעת לפיצוי בגין הפסד ההפרשות לרכיב הגמל בביטוח המנהלים.
פיצויים עונשים/סטטוטוריים בגין נזק שאינו ממוני סעיף 10(א)(1) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה מעניק לבית הדין סמכות לפסוק סעד של פיצוי גם עבור נזק שאינו ממוני לעובדת שפוטרה פיטורים מפלים (ובענייננו בגין הריונה. בענייננו, מדובר בפיצויים עונשיים על הפרת זכות ראשונה במעלה ועל הפלייתה של התובעת ולו רק בשל היותה בהריון. אשר על כן, בשים לב לחשיבותו רבת המעלה של עקרון השוויון בשיטת המשפט בישראל ולתכליתו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, על הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד פיצויים בגין נזק שאינו ממוני בגובה של 25,000 ש"ח. עוגמת הנפש, הכאב והסבל, תחושת השפלה להם טוענת התובעת מהווים כולם "נזק שאינו ממוני".
הנתבעים חויבו לשלם לתובעת פיצויים בסך כולל של 60,400 שקל. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט בסך 7,000 שקל.
