גזר הדין במשפטו של רמון: הרשעה ללא קלון

חיים רמון הורשע בעבירה של מעשה מגונה. בשלב הטיעונים לעונש, עתר רמון באמצעות סניגוריו, לבטל את ההרשעה. בין הטיעונים לביטול ההרשעה העלה רמון את פועלו הציבורי רב השנים, עברו הנקי, אירוע רגעי שנסיבותיו נחשבות ברף התחתון של עבירה, הנזק הממשי שעלול להיגרם לו, בהיותו נבחר ציבור, אם ההרשעה תישאר על כנה והפגיעה בדימוי העצמי שלו, בילדיו ובמשפחתו.

התביעה התנגדה לביטול ההרשעה, כשהיא שמה דגש על מהות העבירה, הצורך בהעברת מסר מרתיע, הפגיעה במתלוננת, פגיעה שהוחמרה בשל הדרך בה ניהל רמון את משפטו והעובדה שהפגיעה בו איננה פגיעה לטווח ארוך. לגישת התביעה, לא באו לידי ביטוי בתסקיר חרטה כנה וכפרה אמיתית, שהם תנאי יסודי לביטול ההרשעה.

בית המשפט קבע כי הכלל הוא, כי מי שנמצא אשם בביצוע עבירה יורשע בדין. הטלת שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה הינה חריג לכלל ורק במקרים יוצאי דופן ייזקק ביהמ"ש לאמצעי זה.

בית המשפט ציין כי שיקולים נכבדים עומדים לזכות רמון: מדובר בדמות מוכרת בצבוריות הישראלית. במהלך שנים רבות מילא תפקידים בכירים במערכת הציבורית, בין כחבר כנסת ובין כשר בממשלות ישראל. פעילותו הציבורית נזקפת לזכותו והיא נלקחת בחשבון. לצד זאת, לא נעלמו מעיני בית המשפט המצוקה והכאב שהם מנת חלקו של רמון נוכח אובדן הקריירה הציבורית שנקטעה באיבה.

עוד קבעו השופטים כנסיבות לקולת העונש כי "הארוע היה נקודתי וחד פעמי, שאין בו כדי להעיד שעסקינן בעבריין מין או במי שדבק בו דפוס עברייני. המעשה עצמו אינו מצוי ברף העליון של עבירות מסוג זה והתרשמותנו היא שמדובר בארוע בלתי מתוכנן. אנו סמוכים ובטוחים שהלקח נלמד וכי הנאשם ייזהר מכאן ולהבא "בקלה כבחמורה".

בנוגע להבעת החרטה, ציינו השופטים כי לא נראה שוני מהותי בין דברים שאמר הנאשם לאורך הדרך, לבין דבריו האחרונים בפני קצינת המבחן, למעט הבעת צער ואמפטיה כלפי המתלוננת שהושמעו רק לאחרונה. "תהינו ביננו לביננו, האם התייחסות זו אינה מאוחרת מדי ומעטה מדי?!" (דברי השופטים)

עוד תכניות

לאחר שנבחנו כלל הנתונים ונשקלו את מכלול השיקולים, הגיע בית המשפט למסקנה, כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשם. ביטול ההרשעה במקרה זה עלול לטשטש את המסר ולעמעם את הפליליות שבמעשה. מהטעמים האמורים, הוחלט להשאיר את ההרשעה על כנה.

באשר לסוגית הקלון, נקבע כי הנסיבות הכוללות של ביצוע העבירה אינן מצדיקות את הקביעה, כי יש בעבירה משום קלון. המעשה החד פעמי והבלתי מתוכנן בוצע ע"י הנאשם בעקבות שיחה חסרת טעם, במצב נפשי של אדישות. המעשה נמשך 2-3 שניות ונפסק מייד. נקבע כי השארת ההרשעה על כנה בניגוד להמלצת שרות המבחן והקביעה, כי אין במעשיו של הנאשם משום קלון, הם איזון נכון בין האינטרסים השונים ומתן ביטוי נאות להיבטים השונים שהתעוררו בתיק זה.

כאמור, על רמון נגזרו 120 של"צ ופיצוי המתלוננת בסך 15,000 ש"ח.