חג החירות: על החמצן של המדינה או חנקן ומי שבינהם
עם הכנסת ההגבלה בחשבונות הבנק, בתחילת השנה, מצאתי עצמי כלוליינית בקרקס ההולכת על חבל דק. כל הוצאה הייתי צריכה לבדוק ולחשב (עכשיו יותר מקודם). תאמרו טוב - שהרי כך לא אבזבז. מצד שני, זה גם לא בדיוק אומר דברים חיוביים על מצב העו"ש שלי. גם בבנק לאומי - "הבנק שלי" חשבו כך.
אז ככה - המצב הוא באמת על הפנים. הגעתי לנקודה שלאחר מספר הגדלות האשראי - כבר לא היה מוצא, אלא להדק את החגורה, שגם ככה לא נותרו בה חורים להדק. עוד כמה שקלים - ואני לא אוכל למשוך/להוציא מהחשבון אפילו שקל. שומר פתאים ה'.
לקראת סוף השבוע שעבר, צלצלה אלי אינה מצוות הבנקאות האישית שלי והציעה לי לקחת הלוואה, לדבריה בתנאים טובים ולחסל את המינוס: "עמלת ההלוואה היא כעת זולה מאד". זאת, גם לא אשלם עמלת פירעון מוקדם, היא גילתה לי, היה וארצה לפרוע ההלוואה לפני סיום התקופה בה בחרתי להחזירה. עוד הוסיפה ואמרה כי גם הריבית אטרקטיבית וזולה הרבה יותר מהריבית שאני משלמת כרגע על המינוס.
בעיני רוחי כבר ראיתי עצמי משלמת פחות ריבית (כלומר עוד כמה שקלים יישארו בכיסי) וישנה טוב יותר בלילה, שלא לדבר על שיפור איכות השינה של הבנקאי שלי. הנורות הירוקות החלו להבהב ואמרו "לקחת" . בכל זאת, ביקשתי לחשוב ולבדוק זאת וסוכם שיחזרו אלי לאחר מספר ימים. ואכן, לאחר בירורים עם מביני דבר, נפל הפור - והחלטתי לקחת ההלוואה. סוכם סכום (אסטרונומי כבר אמרתי?), סוכמה התקופה (חמש שנים) ולאחר מיקוח סוכמה גם הריבית. כעת חיכיתי לקבל המסמכים בפקס ולאשר בחתימתי ההלוואה.
תאמרו - קצר מהיר ואלגנטי? זה כן לטלפון? אז זהו - שלא.
כשהגיעו אלי המסמכים בפקס התברר פתאום שיש עוד "זוטא" קטנה שלא הוזכרה בשיחתי עם פקידי הבנק (3 במספר) - עמלה בסך של 276 שקל שהיא, כך היה כתוב, "דמי גבייה בגין החזר תקופתי".
טלפון נוסף לבנק ומיד, במאור פנים, הסבירו לי כי זו עמלה שהבנק גובה לפי 60 תשלומים כפול 4.60 שקל...
כשאמרתי שאיני מוכנה לשלם אותה מאחר וזה לא הוזכר בסיכומים שהיו קודם - נאמר לי: "אי אפשר להגיד כל דבר. זו עמלה קבועה על תשלומים". לך תדע.
הוספתי והקשיתי שאיני מוכנה לשלם סכום זה, והרי כל פרוטה חשובה לי ואני מבקשת למחוק אותה כדי שאוכל לחתום ולקבל ההלוואה - אך מהצד השני של הקו הובעה התנגדות נמרצת. שוב אמרו לי: "אין אפשרות. זה דבר קבוע של הבנק". עוד התנגדות שלי - ובפסקנות נאמר לי: "אז לא צריך. אל תיקחי את ההלוואה". גם פניה אל מנהל הצוות העלתה חרס בידי: "את צודקת. כנראה שהפקידה שכחה לומר זאת, אבל זה דבר מובן מאליו. את צריכה להבין שאין אפשרות לפרט כל דבר ודבר כאשר מדברים בטלפון. אומרים רק את הדברים שמשתנים".
נזכרתי שמנהלת הצוות הקודמת (שעברה לסניף אחר בנתיים), היתה מאד מתחשבת וקשובה אליי והחלטתי לדבר איתה ולשאול לדעתה. בירור קצר, וכבר אני משוחחת איתה. היא כמובן מאד הבינה אותי, אך המשיכה לדבוק בגרסה, לפיה "כך אכן נהוג בבנק ואין אפשרות לבטל העמלה". לדבריה, "אפילו עובדי הבנק משלמים עמלה זו". לשיחה זו היה בכל זאת ערך מוסף: הסתבר, כי אם אחליט לפרוע ההלוואה קודם סיומה, אאלץ לשלם סכום של 60 שקלים... "אבל", הקשיתי, "הרי אין עמלה על פירעון מוקדם? בפירוש נאמרו לי הדברים". "נכון" היא ענתה לי, "אבל זו אינה נקראת עמלת פירעון מוקדם, אלא 'עמלת תפעול'".
טוב, כפי שאתם מבינים, לאחר שיחה זו לא בדיוק התווסף לי שקט נפשי.
שוב מצאתי עצמי מצלצלת לבנק. הפעם דיברתי עם מנהל הצוות. שוב ויכוחים ללא הסכמה. הצעתי שאם אי אפשר לבטל עמלה זו, אז אולי אפשר לבוא לקראתי עם הריבית ולהוריד עשירית - או שתי עשיריות מהריבית וכך הסכום יתאזן - אך נענית בשלילה. סוכם שעד למחרת אחליט לגבי ההלוואה.
לאחר מכן, עשיתי מעשה וצלצלתי למנהל הבנק. לתומי חשבתי, כי משם תבוא הישועה. אז טעיתי. הגעתי אליו מהר מאד (ואני מציינת זאת לשבח). הוא היה מאד אדיב ("נתנו לך הלוואה בריבית נהדרת"), אך גם הוא ציין שאכן, אין אפשרות לבטל העמלה. בכל זאת הבטיח לבדוק ולחזור אלי עם תשובה כבר למחרת.
למחרת - בשיחה עם מנהל הצוות שלי הוא הבהיר לי שלא ניתן לבטל העמלה ."את צודקת, אבל אם את רוצה - קחי ההלוואה בתנאים אלו. אם לא - אז לא צריך. רק בגלל שלא נאמרו לך הדברים לא אומר שצריך לבטל העמלה".
עוד הוא הוסיף: "גברת, לא קנית מרצדס. קנית פיאט ובסך הכל חסרה ידית. אם את לא מחזירה לי הטופס חתום כמות שהוא - אני מבטל את ההלוואה". כפי שאתם מבינים, בנקודה זו הגענו לטונים גבוהים ולמצב שכל אחד מתבצר ובטוח בצדקתו. אחרי עוד מילים שנאמרו מצידי, נרשמה הסלמה מצדו של: "אני מושך ההלוואה מחשבונך. לא רוצה לתת לך את ההלוואה הזו. במילא לא חתמת על הטופס". למילים אלו השבתי, כי אין לו רשות לעשות זאת - וכי הטופס לא הוחזר מאחר ונוספו דברים שלא נאמרו ולא סוכמו טלפונית.
אמרתי לו, כי איני מסכימה שיעשה פעולות בחשבוני ויחכה עד למחרת, מאחר ואני מתכוונת לפנות להנהלת הבנק ולברר הנושא. שוב קיבלתי תשובה נחרצת: "מצידי תקליטי מה שאני אומר. אין לך מה לפנות אליהם. לא תצליחי במילא". עוד כמה דקות, ואני כבר מדברת עם יעל, עוזרת מנהל יחסי הציבור של הבנק. מקפידה על הגילוי הנאות כי אני כותבת באתר בנושאי צרכנות ואני כבר מסבירה המקרה. בו בזמן, אני מקבלת שיחה לסלולרי. על הקו, מנהל הצוות שלי המודיע לי, כי בירר עם היועץ המשפטי וכי "הנושא גבולי" ואם הנושא גבולי אזי הוא נוטה לצד הלקוח. לכן, הוא מסביר, הם נוטים לוותר על העמלה זו. אני מסבירה לו שאני בשיחה אחרת עם עוזרת מנהל יחסי הציבור של הבנק והוא עונה -"לא צריך אותם, תסגרי". הסברתי ליעל שיש תשובה עבורי וסוכם שאחרי שאדבר עם הסניף אצור איתה קשר.
לאחר הסאגה הזו – צריך להיות ברור לכל אחד מכם (בנקאים ולקוחות), כי את כל פרטי הסכם ולו הפעוטים ביותר, יש לציין בכל מעמד חתימת חוזה-הסכם עם הבנק. ברוח טובה הוסכם שיחייבו אותי בסכום ומיד לאחר מכן תופיע שורה המזכה אותי באותו סכום ממש – כי ככה טכנית בבנק, אתם יודעים... טלפון נוסף ליעל מיחסי הציבור של הבנק – ושוב עלה חיוך על פני.
בימים אלו של העלאת עמלות הבנקים וחוסר האונים שאנו חשים ב"מלחמה" זו - הרגשתי, ולו לרגע, מנצחת... ובגדול. ושוב גילוי נאות - אני ממש לא בטוחה שהיו משחררים אותי מאותה עמלה קיקיונית לו לא הייתי חלק מצוות אתר חדשות כלכלי. עצוב לא? ובכל זאת – שיהיה לכולכם חג חירות שמח.
מאת: ויקי ויכמן.
