כיצד נקבע שער קרן הנאמנות?

מחירה של מניה נקבע מדי יום ביומו על-פי הביקוש וההיצע שנרשמים לה . לעומת זאת, מחירה, או שערה, של קרן נאמנות פתוחה אינו מושפע כלל מן הביקוש ליחידות ההשתתפות שלה, או מן ההיצע ליחידות ההשתתפות שלה. שערה של הקרן נקבע מדי יום על-פי ערך הנכסים שהיא מחזיקה. הקרן משקיעה בסוגי נכסים שונים ובניירות ערך שונים: מניות, איגרות חוב וכד', שמחירם נקבע בבורסה ועשוי להשתנות בכל יום מסחר. מנהל הקרן יכול איפוא לחשב את שווי נכסיה של הקרן בכל יום, בדיוק כשם שהמשקיע ישירות בניירות ערך בבורסה יכול לברר מדי יום בסניף הבנק שלו, או באינטרנט, את שווי תיק ההשקעות שלו.

השער הבסיסי של קרן נאמנות מתקבל כאשר מחלקים את השווי הכולל נטו של נכסי הקרן, כלומר הנכסים פחות ההתחייבויות, במספר יחידות ההשתתפות שציבור המשקיעים מחזיק בקרן. את שווי הנכסים מחשבים לפי הכמות של כל נייר ערך כשזו מוכפלת במחירו, מחברים את כל הנתונים המתקבלים, ומוסיפים את שווי הפקדונות של הקרן בשקלים או במט"ח. ההתחייבויות כוללות הפרשות שהקרן חייבת לעשות, אם היא חייבת, למס הכנסה, ואת התשלום היומי עבור שכר המנהל ושכר הנאמן. דוגמא: בקרן כלשהי יש ביום נתון למשקיעים 1 מיליון יחידות השתתפות. שווי נכסיה נטו (נכסים פחות התחייבות) הוא 2 מיליון שקל. שערה באותו יום יהיה 200 נקודות או שני שקלים. למחרת היום לא נרשם עודף ביקוש או היצע ליחידות בקרן. מספר יחידות ההשתתפות לא השתנה, אבל נניח ששערי ניירות הערך שברשותה עלו בכ-1%, כך שבסיומו של יום המסחר התברר, שערך נכסיה הוא 2.020 מיליון שקל. מחירה יהיה איפוא 202 נקודות (2.020 לחלק ב- 1) ושערה עלה באחוז אחד.

נניח עתה מקרה אחר. שערה של הקרן אתמול היה 200 נקודות, ונניח, שבשווי ניירות הערך שהחזיקה הקרן לא חל כל שינוי, כך ששערה נותר גם כן ללא שינוי, אבל לקרן נרשם עודף ביקוש של 10,000 יחידות השתתפות. לקרן נוספו 20,000 שקלים במזומן כתוצאה מן הביקוש ליחידותיה. האם זה ישפיע על מחירה ? התשובה היא - לא. אמנם, סך כל הנכסים שברשותה גדל בסוף אותו יום לשני מיליון ועשרים אלף שקל, אבל גם מספר יחידות ההשתתפות גדל. מחירה לא ישתנה, שכן עכשיו יש לחלק את שווי נכסיה (2.020 מיליון ש"ח) לא במיליון יחידות אלא ב-1,010,000 יחידות. התוצאה: 200 נקודות, ולא חל, איפוא, כל שינוי במחיר הקרן למרות שהיה עודף ביקוש ליחידות ההשתתפות שלה.

נאחד עכשיו את שתי הדוגמאות, ונניח, שמחיר הקנייה זהה למחיר הבסיסי (ראה בהמשך), ששווי ניירות הערך שמחזיקה הקרן עלה ב- 1% ושגם היה עודף ביקוש של 10,000 יחידות השתתפות בקרן. החישוב של ערך נכסיה בסוף יום המסחר יצביע על 2,020,000 NIS, המשקיע "החדש" יקבל 10,000 יחידות השתתפות במחיר של 2.02 NIS, שהוא המחיר שלה בסוף היום. כלומר, הוא יוסיף לנכסי הקרן 20,200 שקל, כך שסך נכסיה לאחר כניסת הכסף יהיה 2,040,200.

לתשומת לב: מחיר הקרן שנקבע בסוף יום מסחר הוא הבסיס לקביעה באיזה מחיר נרכשו או נפדו יחידות השתתפות, ולא השער שנקבע יום קודם.

עד כה התייחסנו למחיר אחד, או שער אחד שנקבע לקרן הנאמנות מדי יום מסחר, אבל להבדיל ממניה או איגרת חוב שאכן נרשם להן רק שער אחד בתום כל יום מסחר, לקרן נאמנות יש בסוף כל יום שלושה שערים או שלושה מחירים, והם: מחיר היחידה (המחיר הבסיסי), מחיר הקנייה ומחיר הפדיון. מחיר היחידה: הוא המחיר הבסיסי, כפי שחישבנו אותו קודם, והוא נקבע לקרן הנאמנות בכל יום מסחר. מחיר היחידה מתקבל כאשר מחלקים את הערך הכולל נטו של הנכסים בקרן במספר יחידות ההשתתפות המוחזקות בה באותו יום. לתוצאה המתקבלת מוסיפים את עמלת הקנייה שמשלמת הקרן על עסקאותיה בני"ע (אם היא משלמת).

ממחיר זה, שאינו מתפרסם בעיתון, נגזרים שני המחירים הנוספים של הקרן: מחיר הקנייה ומחיר הפדיון. מחיר הקנייה: זהו מחיר היחידה של הקרן בתוספת שנקראת "שיעור הוספה". זוהי תוספת שמנהל הקרן גובה מהמשקיע בקרן כ"דמי כניסה" לקרן. שיעור זה נע בדר"כ בין רבע אחוז לאחוז וחצי. לכן, מחיר הקנייה גבוה ממחיר היחידה. אם, למשל, שיעור ההוספה המרבי שמנהל הקרן גובה הוא אחוז אחד, מחיר הקנייה יהיה גבוה ממחיר היחידה באחוז אחד. אגב, יש לא מעט קרנות שבהן מנהל הקרן אינו גובה כל שיעור הוספה.

מחיר הפדיון: זהו המחיר שבו מנהל הקרן פודה יחידות השתתפות בקרן. במלים אחרות, זהו המחיר שהמשקיע מקבל כאשר הוא מוכר את יחידות ההשתתפות שברשותו. מחיר זה נמוך בד"כ בכ-0.1% ממחיר היחידה. הפרש זה מייצג את עמלות המכירה שמשלמת הקרן בשעה שהיא מוכרת ניירות ערך.

נסכם כל זאת בדוגמא מספרית. מחיר היחידה שנקבע לקרן מסוימת ביום מסוים היה 100 נקודות. מחיר הקנייה גבוה ממחיר היחידה והוא: 101.5 נקודות, כלומר, "שיעור ההוספה" מסתכם באחוז וחצי. מחיר הפדיון נמוך ממנו: 99.9 נקודות והוא משקף את עלויות מכירת ניירות ערך ע"י הקרן. מחיר היחידה הוא אחיד ותקף לכל המשקיעים בקרן. מחיר הפדיון גם הוא אחיד לכל המשקיעים בקרן, אבל מחיר הקנייה - לא בהכרח. מחיר הקנייה עשוי להיות נמוך יותר אם מנהל הקרן קבע שיעור הוספה מודרג. במקרה זה שיעור ההוספה קטן והולך בהדרגה ככל שסכום ההשקעה בקרן עולה.

כאמור, המחירים או השערים המתפרסמים בעיתון, הם רק מחיר הקנייה המרבי, ומחיר הפדיון. מחיר היחידה, שעל-פיו נקבעים מחיר הקנייה ומחיר הפדיון, אינו מתפרסם.

יש מקרה אחד שבו שלושת המחירים: קנייה, יחידה ופדיון מתלכדים למחיר אחד. זהו המקרה שבו מנהל הקרן אינו גובה כלל שיעור הוספה , ובנוסף לכך, הוא לוקח על עצמו את עמלות הקנייה והמכירה של הקרן. מקרה זה שכיח בקרנות שקליות ובקבוצת הקרנות המתמחות במט"ח מקומי.

נכתב על ידי בית ההשקעות מיטב