משפט: המדינה אחראית על הירצחו של פעוט בידי אביו

הפעוט נולד לאמו התובעת ולחברה לחיים, מוחמד חטיב בן על .לתובעת בן נוסף, שביום הרצח היה בן 5.5 שנים. התובעת הכירה את מוחמד,כשהיה אסיר משוחרר לאחר ריצוי עונש של 18 שנות מאסר בגין עבירות אלימות, לרבות שוד מזוין וניסיון להריגה. מוחמד עבר להתגורר יחד עם התובעת בדירתה, ובמהלך חייהם המשותפים הוא נהג להתעלל בה, להכותה בכל חלקי גופה, למשוך בשערותיה ולאיים עליה כי ירצח אותה במידה ותתלונן נגדו במשטרה. לאחר לידת הפעוט, המשיך מוחמד במעלליו וכן איים שירצח גם את הפעוט משום שחשד שהוא אינו בנו .

ביום האירוע, החלו מריבות קולניות בין בני הזוג במהלכם תקף מוחמד את התובעת והיכה אותה. שכנים מודאגים, הזעיקו את המשטרה למקום. לזירת האירוע, הגיעו שני שוטרים (שוטר ושוטרת). בניסיון לעצור את מוחמד, התחתק הוא מידי השוטר, בעט בבטנו של התינוק בחוזקה ולאחר מאבק עם השוטר שלא צלח, זרקו מהמרפסת מגובה רב, אל חצרם הסלעית של השכנים. התינוק הובהל מיד לבית חולים רמב"ם כשהוא סובל מחבלות קשות מאוד בראשו, שברים בגולגולת, דימומים במוח, בצקת במוח וקרע בטחול, ואושפז ביחידה לטיפול נמרץ למשך תקופה של חמישה ימים שבסופם, באו חייו הקצרים והקשים אל קיצם.

מוחמד נידון למאסר עולם בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

התובעים בתביעה זו הינם עיזבון המנוח, האם והאח, טוענים כי המשטרה התרשלה בביצוע תפקידה, בין היתר בכך, ששלחה כח משטרה לא מיומן ו/או לא מספיק למקום הארוע, ובכך שלא ביצעה נוהל מעצר חשוד מיידית חרף הסכנה שנשקפה ממוחמד בהיותו חופשי, ולא נקטה באמצעים הדרושים להבטחת שלומם של התובעת וילדיה.

השופטת כאמלה ג'דעון קיבלה בפסק דינה את הטענה שהמשטרה שלחה לזירת הארוע כח לא מיומן מספיק בהתמודדות מול מצבי מצוקה, ובכך, לא עשתה מספיק בכדי לשמור על ביטחון אזרחיה ובכללם התובעים. בנסיבות אלה, לא יכולה להיות מחלוקת כי בהתנהגותה הנ"ל, סטתה המשטרה מרמת הזהירות הנדרשת ממנה במילוי תפקידה, על כן, הינה אחראית כלפי התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב התרשלותה הנ"ל.

השופטת ציינה כי השוטר היה נתון במצוקה נפשית עקב האירוע וכי לכן אף לא הגיש לתינוק עזרה, וקבעה כי אמנם אין להמעיט מהזוועה של המעשה המחריד שנחשפו לו שני השוטרים, אך המקרה עוסק בשוטר שתפקידו להתמודד במצבי מצוקה בצורה סבירה ולהעניק עזרה וסיוע למי שזקוק לכך, וההתרחשויות הנ"ל מחזקות את הרושם בדבר חוסר מיומנותו של השוטר וחוסר תיפקודו בנסיבות שנוצרו.

השופטת פסקה בנסיבות העניין, ולפי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, תחת ראשי הנזק של קיצור תוחלת חיים ואובדן היכולת להשתכר (בשל השנים האבודות) פיצוי בסך 1.06 מיליון שקל.