מכת מוות להכחשה
מדינת ישראל נבנתה, בין השאר, על יסוד הניצולים שהצליחו לברוח מהתופת של מלחמת העולם השניה. מחזור החיים הביולוגי עושה את שלו, והתיעוד של אירועי השואה, הן כזיכרון קולקטיבי והן כזיכרון פרטי, הופך להיות מירוץ אכזר כנגד הזמן. מידע הוא הדבר החשוב ביותר בהנצחה. מידע הוא הכלי המרכזי שבעזרתו יכולים מכחישי השואה לעצב עולם חדש, ולספר לבני נוער שזוועות השואה לא היו ולא נבראו. אבל, המידע יכול להוות גם את הכלי שיסייע לניצולי השואה ולכל העוסקים במלאכת התיעוד לתת תשובה ניצחת למכחישי השואה למיניהם. צחוק הגורל הוא שגם אלו וגם אלו נעזרים באמצעים המודרניים של הטכנולוגיה, המאפשרת לכל אדם להפיץ ולעצב את המידע כפי שהוא רוצה ובהתאם להשקפותיו או סטיותיו.
ואכן, בעשור האחרון תיעוד השואה מאכלס הרבה מאוד אתרי אינטרנט, בלוגים וקהילות שלמות. מערכות המידע וטכנולוגיות האיחסון החדישות איפשרו להעביר לפורמטים דיגיטליים מאות אלפי דפי עד, שנכתבו אי שם בשנות החמישים. לולא הפתרונות הדיגיטליים, סביר להניח שדפים הללו לא היו מחזיקים מעמד עד היום. חשוב לציין גם את התנופה האדירה שקיבלה מערכת החינוך, בכל הקשור להנצחת השואה בקרב בני הנוער. כיום, כבר לא מדובר בעוד נושא בשיעורי ההיסטוריה, אלא באתרי תוכן וים של פורומים שעוסקים בנושא הזה.
בישראל, הגוף המזוהה ביותר עם השואה הוא כמובן מוזיאון יד ושם. במשך ארבעים שנה היה מוסד זה זנוח. מספר המבקרים בו הלך ופחת והוא נכנס לתודעה הציבורית רק ערב אחד בשנה, בעת טקס יום השואה המרכזי המתקיים במוזיאון. המהפכה המיחשובית והטכנולוגית שבוצעה במוסד חשוב זה, עליה כתבנו ואותה שיבחנו לא מעט בשנים האחרונות, היא דוגמה לשילוב מוצלח בין מערכות מידע, תשתיות תקשורת, והנצחה.
התיעוד הפך ממשימה שמוטלת על קומץ אנשים למשימה שמשתתפים בה מיליוני אנשים מרחבי העולם, יהודים ולא יהודים. האפשרות שניתנה לכל אדם שיש לו קרוב משפחה שנספה בשואה להוסיף את סיפורו בהקלקה אחת, היא המהפכה האמיתית. העוצמה שהמידע על השואה, על הגיבורים, על הפליטים ועל הנספים תפס, לא מאפשרת לשום גוף לצאת היום בפומבי ולטעון ברצינות שהשואה לא התרחשה מעולם. הפעילות של האיראנים בנושא הזה, עשתה בעקיפין שירות לזכר השואה: עצרת האומות המאוחדות, אותה עצרת שאישרה את הקמת מדינת ישראל, החליטה לקיים יום זיכרון בינלאומי לשואה.
תיעוד זמין אבל לא רק. הנצחת השואה האינטראקטיבית החייתה עמותות וגופים רדומים רבים, שעוסקים כיום בהנצחה בעזרת האינטרנט. כאן גם באות לידי ביטוי היכולות של ממשל זמין, ואתרי אינטרנט ציבוריים וממשלתיים שנועדו להפיץ את המידע בנושא. הצצה לפורטל השירותים והמידע הממשלתי, מגלה כי קיימת שם פינה מיוחדת העוסקת בהנצחת הנספים, עם עשרה פריטי מידע. כל אחד מהפריטים מוביל לנושא אחר, בעזרת לינק.
כך למשל ניתן למצוא לינק לאתר יד ושם, ולהצטרף לפרויקט התיעוד הענק שמבצע המוזיאון מזה כמה שנים - פרויקט שזכה לתהודה בינלאומית ופרסים רבים. פריט אחר באתר הממשלה הוא לינק לעמותת דור ההמשך. זהו אחד הדברים החשובים ביותר שיבטיחו את העובדה שאיש לא יצליח למגר את הזיכרון. עמותת דור ההמשך שמה לה למטרה להמשיך ולשאת את מורשת השואה והגבורה, עם מידע לגבי המאבק באנטישמיות, סיוע בשיקום בתי קברות יהודיים בעולם ועוד.
לינקים נוספים שקיימים באתר מובילים לפרויקט הנצחת השואה של סטיבן שפילברג, ארכיון הסרטים של שפילברג, מסעות בני נוער לפולין, מוזיאון השואה בוושינגטון, אתר כנסת ישראל, מרכז הטקסים המכיל מידע מפורט על טקסי יום השואה, אתר גלים, ואתר בית טרזין.
וזה עוד לא הכל. חיפוש מהיר בגוגל, או בכל מנוע חיפוש אחר, יעלה מייד מספר רב מאוד של בלוגים העוסקים בשואה. הבלוג הוא ללא ספק עוד קלף מנצח בידי אלו שמצטרפים למאבק נגד מכחישי השואה. כל ניצול, בן דור שני, או כל אחד אחר שיש לו מה לומר בנושא, יכול לעשות את זה בבלוג שלו. העתיד רק יחזק את המגמה הזו. מדובר בתהליכים היסטוריים שמבטיחים ששום אדם ואף התפרצות של טירוף חולני לא יוכלו למחוק את הזיכרון, או למנוע מאנשים לדעת על השואה. האינטרנט, מהפכת המידע, והמיחשוב הם כלי הנשק של המאה ה-21 ששום טיל איראני לא יוכל להשמיד.
