הכל עניין של הצלבה
בהיסטוריה של ה-IT , לפחות בישראל, יש מעט מאוד מנמ"רים שהגיעו לתפקיד המנכ"ל באותו מוסד בו החלו את דרכם. בהיסטוריה של הניהול הארגוני ותהליכי העבודה יש מקרים בודדים מאוד כמו זה של מנכ"ל הביטוח הלאומי, ד"ר יגאל בן שלום, שמגיע אחרי 20 שנה חזרה לאותו המקום בו התחיל, ומוצא את עצמו מבצע מהפכה בפעם השניה, שנועדה לתקן את המהפכה הראשונה שאותה הוא עצמו חולל, בשנת 1970.
העובדה שמאז שנת 1986, עת עזב בן שלום את המוסד, ועד לשובו לשם לפני ארבע שנים, כמעט ולא הושקעו תקציבים במערכות המידע, מלמדת שכנראה יש משמעות למודעות ולנכונות של מנכ"ל לקחת סיכונים ולבצע מהפכות, ושאם הוא לא נלחם ולוחץ אז הכל ממשיך להתנהל כרגיל, בשקט. כי אין דבר שמועצות מנהלים אוהבות יותר מאשר שקט, שגרה - ללא תזוזות וללא מהפכות.
דבר זה נכון במיוחד לגבי השירות הציבורי. אחת לכמה שנים צצים "חריגים" שלא מוכנים להתאים את עצמם לדפוסי העבודה של המנגנון הציבורי, ו'מגדילים ראש'. אם הם עושים זאת בצורה חכמה, אלגנטית וזהירה, הם מצליחים לסחוף אחריהם את כל העובדים, המנהלים וכמובן את הבוס הראשי: הממשלה ושריה.
גם העובדה שרק לפני פחות מחודש מונה שר למשרד הרווחה, הממונה על המוסד לביטוח לאומי, לא תרמה במיוחד לעידוד ההשקעות במוסד. אבל המוסד לביטוח לאומי הוא אחד הגופים היותר רגישים במינהל הציבורי. הוא נייר הלקמוס האמיתי של פני החברה. ד"ר בן שלום מדגיש לאורך כל הראיון הארוך שערכנו עימו, שהמוטו המרכזי המנחה אותו הוא ההכרה בקשר הכמעט בלתי ניתן לניתוק בין מערכות מידע לבין מדיניות הביטחון הסוציאלי.
מאחורי שתי המילים האלו, ביטחון סוציאלי, מסתתרים הרבה מאוד שדים וחומרי נפץ קטנים שמתפוצצים בפניה של הממשלה והחברה הישראלית אחת לכמה חודשים. הביטוח הלאומי, מלבד היותו המוסד שגובה ומשלם הכי הרבה כסף במדינה, הוא גם המאגר הכי גדול ואמין של מידע שיכול לספק תמונה אמיתית על מצבה של החברה הישראלית, מכל זווית אפשרית.
כבר לפני 30 שנה גילה ד"ר בן שלום ששם המשחק הוא מערכות מידע. בשלוש השנים האחרונות הוא הבין שלא די במערכות מידע חכמות, צריך גם מערכות שיודעות לשלב את הנתונים, לקרוא אותם ממקורות שונים, לנתח אותם ולספק עוד מימד של מידע. בשפה הטכנולוגית קוראים לזה כריית מידע, שהיא חלק אינטגרלי מ-BI.
לפני שלוש שנים, כאשר ראיינתי בפעם הראשונה את ד"ר בן שלום, הוא היה בעיצומו של מאבק עם השר מאיר שטרית, ש"ירד" על המוסד לביטוח לאומי והאשים אותו שהוא לא מסוגל לספק נתוני אמת על מימדי העוני בישראל, ערב המיתון הקשה ובשיא האינתיפאדה השניה. בן שלום הגיב לטענותיו של שטרית ושאל כיצד יכול המוסד לביטוח לאומי לתת מידע מדוייק, כאשר הוא מבקש ממס הכנסה מידע על שכירים, אך מקבל אותו רק אחרי שנה - כשהמידע כבר לא ממש מעודכן.
אבל כל זה שייך להיסטוריה. כיום, המוסד לביטוח לאומי הוא הגוף המוביל במגזר הציבורי בכל הקשור לאיחוד נתונים, טיוב מידע והפקת הקשרים מיידים בכל חתך שהוא. המבוטח הוא לקוח שמגיע לסניף, ופקיד ממוצע יכול להגיד לו, בלחיצת מקש, האם הוא זכאי לגמלה או לא. אותה הקשה על המקלדת מציגה בפני הפקיד תמונת מצב עדכנית לגבי התשלומים, המסים והזכאויות שיש ללקוח שלפניו. מידע רגיש, נפיץ, אבל חיוני.
המידע הזה, כך מסתבר, שווה הרבה מאוד למקבלי החלטות. בן שלום עמד בראש צוות של אנשי מקצוע והצליח להוכיח לבוסים שלו כי השקעה של בין 50 ל-100 מיליון דולרים, תחזיר את רוב הערך שלה במשך כמה שנים. אבל לא רק העניין הכספי עומד על הפרק. בעוד מספר שנים, יישם המוסד תצורת סביבת עבודה, שתבצע את איחוד ועיבוד הנתונים בצורה אוטומטית ולא תדרוש אינסוף פעולות אינטגרציה וקישוריות.
בעוד פחות מ-10 שנים יהיה המוסד לביטוח לאומי, שאחראי, כאמור, על הביטחון הסוציאלי שלנו, הגוף הכי שקוף מבחינת הנתונים והכי זמין מבחינת השירות לאזרח. עם הנתונים שיציג המוסד - איש לא יוכל להתווכח, בוודאי לא הפוליטיקאים. מהצד השני של המתרס, מהפכת ה-IT תקל מאוד על הקשר בין האזרחים למוסד, הן מבחינת הגבייה והן מבחינת התשלומים לאזרחים. תרבות הגשת תביעה כדי לקבל את מה שמגיע לך - הולכת ונעלמת. מערכות כריית הנתונים, יכולת ההצלבה והניתוח הנכון של המידע, ישחררו מבוטחים רבים מהצורך לפנות למוסד. יולדות, עקרות בית, פנסיונרים, ועוד קבוצות אוכלוסיה שונות, לא יעמדו יותר בתורים בסניפים אלא יקבלו את הגמלה שמגיעה להם. ממשל זמין כבר אמרנו?
