יו"ר איגוד תעשיות ההייטק מתחנן לנגיד בעניין הדולר
אדוני הנגיד,
בתוקף תפקידי כיו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה, הנני פונה אליך באחת השעות הקשות שפוקדות את ענף ההייטק בישראל. ענף המייצר בהיקף של כ-19 מיליארד דולר בשנה, כאשר 85% מן הייצור מיועדים ליצוא. כ-60% מיצוא ענף ההייטק נקוב בדולרים. גם השנה אנו מקווים להמשיך ולגדול בשיעור של כ- 15%, אלא שהטלטלה שעובר הדולר בשנה האחרונה, וצניחתו המתמשכת, עלולות לשבש את התחזיות ואולי גם לפגוע קשות בתעשייה המובילה את צמיחת המשק הישראלי.
מתחילת אפריל 2006 נחלש המטבע האמריקאי מול השקל ביותר מ-13% ובנטרול עלויות חומרי הגלם, שנקנים בדולרים, נשחקה הריווחיות שלנו בקרוב ל-10% תמונה דומה ודאי מוכרת לך גם מענפי יצוא אחרים. אך זו רק מכה אחת שניחתה על הענף אותו אני מייצג. המכה השנייה, אולי אף קשה מקודמתה- היא בתחום השכר. כידוע לך, תקציביהן של רוב חברות ההייטק מחושבים בדולרים, בעוד שלעובדיהן הן משלמות בשקלים. היחלשות הדולר בארץ, בעוד השכר בשקלים נשאר קבוע, גרמה לכך שעלויות השכר, בעיקר של החברות הרב לאומיות, גדלו יחסית במונחים דולריים. ולכך עלולות להיות השלכות קשות על עתידו של ענף ההייטק בארץ.
בנקודה זאת ברצוני לפרט את מבנה השכר בחברות הרב לאומיות, שלרבות מהן מרכזי פיתוח וייצור בישראל. בחברות אלה כמה קטגוריות שכר- הקטגוריה האמריקאית, שהיא ברמת שכר שנתית של 130 עד 150 אלף דולר בממוצע לעובד. מנגד, הקטגוריה המקובלת בעולם השלישי, המתקרבת באחרונה לכדי כ-60 אלף דולר בשנה לעובד. ואילו אצלנו, בישראל, רמת השכר היא בסביבות 100 אלף דולר לעובד בשנה. עתה, בעקבות היחלשות הדולר, במונחים דולריים עלות השכר שמשלמות החברות הרב לאומיות לעובדיהן בארץ גבוהה בשיעור של כ-13% (כשיעור הייסוף של השקל בשנה החולפת), ועלות השכר לעובד מגיעה עתה לכדי 113 אלף דולר בשנה. משמע, היתרון שלנו מול ארצות הברית בתחומי הפיתוח וההנדסה הולך וקטן, ובמקביל, בתחום הייצור, אנחנו כיום גם יקרים יותר מבעבר ממדינות העולם השלישי.
המגמה הזאת מעוררת עתה בקרב החברות הרב לאומיות את השאלה, האם כדאי להן בכלל להמשיך ולהחזיק בארץ מרכזי פיתוח וייצור, שכדאיותם הכלכלית הולכת וקטנה. בעבר הלא רחוק, כאשר האירו התחזק בשיעור ניכר מול הדולר, לא היססו אותן חברות וסגרו חלק מקווי הייצור שלהן באירופה וכן חלק ממרכזי הפיתוח שלהם ביבשת זאת. האם תחזור ותישנה התמונה הזאת גם אצלנו בארץ? זוהי חזות קשה ביותר, שצריכה להדיר את שנתם של כל ראשי המשק הישראלי.
בשעה קשה זאת אני פונה אליך כנגיד בנק ישראל וכאחד מקברניטי המשק, לא לעמוד מנגד לנוכח הפגיעה הקשה הצפויה לקטר המוביל את צמיחת המשק הישראלי. כתעשיין, קטונתי מלייעץ לך כיצד לנהוג ולא אני אפסוק בין דיעותיהם של כלכלנים ומומחים בתחום המוניטרי, החלוקים בסוגיה זאת. יש הטוענים, כי אל לו לבנק ישראל להתערב במסחר במטבע חוץ ועליו להסתפק בהפחתה נוספת של הריבית, גם אם מהלך כזה אינו ערובה מלאה לכך שצניחתו של הדולר תיבלם בעקבות זאת. ומנגד, אלה הסבורים, כי על הבנק המרכזי להתערב במסחר במטבע חוץ, או לקבוע רף תחתון לירידת שערו של הדולר. גם להתבטאות חד משמעית מפיך יכולה להיות השפעה חיובית בנושא. מכל מקום, אם מדובר במגמה לטווח קצר, אינני סבור שבנק ישראל יכול להסתפק במדיניות של שב ואל תעשה. אם נשאיר את השטח לכוחות השוק בלבד, יתכן שבקיץ הקרוב כבר נראה דולר בשער של 3.5 שקלים.
אם מדובר במגמה לטווח ארוך, ויש כלכלנים לא מעטים הסבורים, כי הדולר החלש ילווה אותנו עוד זמן רב, אזי דרושה היערכות מתאימה לכך בדרג ממלכתי. לדעתי, יש להקים מיד מועצה לאומית שתדון בסוגיה זאת ותציע פתרונות מתאימים, שיאפשרו למשק הישראלי, שהוא משק מוטה יצוא, לפעול בתנאים שונים מאלה שידענו בעבר – דולר זול ושקל יקר. מדינות כמו סינגפור, טייואן וגרמניה כבר נערכו למציאות החדשה ואף הקימו צוותי חשיבה המחפשים פתרונות למצב שבו הדולר הולך ונחלש בעולם.
הנני תקווה שדברי אלה יזכו אצלך לאוזן קשבת ויניעו אותך לפעול בסוגיות שהועלו במכתבי, במגמה למנוע פגיעה קשה בתעשייות ההייטק.
מאת: אלישע ינאי, יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה
