משפט: צו גירוש לצעירה שענדה צלב על צווארה
אנה גריסמוב, צעירה כבת 30, לא תיארה לעצמה שהיום בו תבקש לעלות ארצה יהיה גם היום הגורלי בחייה. שרשרת דקה ועליה צלב מוזהב אותה ענדה הצעירה, עוררו את זעמו של הפקיד האחראי בקונסוליה הישראלית בקייב – ומאז הפכו חייה לסיפור קפקאי.
אמה ואחותה עלו ארצה והשתקעו בראשון לציון. אנה בחרה להישאר באוקראינה ולהשלים את חוק לימודיה האקדמאיים, לפני שתעלה ארצה. עקב עליית האנטישמיות בכל רחבי מדינות חבר העמים לשעבר, החלה אנה להסוות את יהדותה, ונהגה לענוד שרשרת עדינה ועליה צלב.
נציג הקונסוליה הישראלי הבחין בצלב המוזהב בתמונת הפספורט, וסירב להאמין כי עומדת בפניו יהודיה כשרה לכל דבר. בהגיעה ארצה, נתקלה גריסמוב בחומה בצורה של סירוב מצד רשויות ההגירה לדון ולאשר את עלייתה. לא עזרו לה לא תחנונים, ולא בקשות או הסברים. לא עזרו לה גם המסמכים הרשמיים המוכיחים את יהדותה – מסמכים כמו תעודות לידה, נישואין ופטירה של נשות המשפחה – אותן הגישה למינהל האוכלוסין שדן בבקשותיה,לא עזרו גם מסמכים המכחישים את נצרותה, והוחלט לגרשה בהקדם האפשרי.
אנה עתרה לבג"ץ, באמצעות עו"ד אליעזר גריסרו, להוצאת צו על תנאי שימנע את גירושה. השופט ס' ג'ובראן שדן בעתירה הוציא ב-12 בנובמבר, צו ביניים המונע את גירושה לעת עתה, וצו על תנאי המורה לפרקליטות להשיב לעתירה תוך 60 יום. כך נותרו לגריסמוב חודשיים קצרים ומורטי עצבים על מנת לגלות אם לסיפורה יהיה סוף קפקאי או משמח.
מאז מתעכב משרד הפנים במתן נימוקים לצו הגירוש. פעמיים ביקשו נציגי משרד הפנים מבג"ץ לקבל אורכה על מנת להסביר את הצו – ופעמיים נמנעו מלספק הסבר שכזה. השבוע פקעה כנראה סבלנותו של בית המשפט והוא קבע דיון בתיק בפני שלושה שופטים.
עו"ד אליעזר גריסרו, המייצג את הצעירה, פנה אל בית המשפט בבקשה שייתן החלטה אשר תשחרר את הצעירה מהציפייה הדרוכה להכרעה על גורלה. בית המשפט נעתר לבקשתו והדיון בעתירה נקבע ליום ל-11 בפברואר 2008 - בפני הרכב של שלושה שופטים.
עוה"ד אליעזר גריסרו טוען כי סיפור זה מעיד על רמות האבסורדיות בהן הגיעו רשויות ההגירה במאבקן כנגד ההגירה לישראל. לדברי גריסרו רשויות ההגירה בישראל הן מהאטומות בעולם, ומצטיינות בחוסר שקיפות המתאים יותר למשטרי העולם השלישי. רק לשם הדגמה, עד היום לא התירו פקידי מינהל האוכלוסין לעו"ד גריסרו לחזות במסמכים שעל פיהם החליטו במינהל למנוע את עלייתה של גריסמוב ארצה. היות והמינהל הוא יחידת סמך של משרד הפנים, אין הוא מסתמך על נהלים, תקנות וחוקים הידועים לציבור, ומסתפק בישיבות בדלתיים סגורות בהן נחתכים גורלות לשבט או לחסד.
