משפט: נחשפה נוכלות בהנפקת רישיונות להפעלת מוניות
העותרים הם קבוצת נהגי מוניות אשר נפלו קורבן למעשה נוכלות. הם שילמו אגרה במיטב כספם בעד מתן רישיון להפעלת מונית. משרד התחבורה, שאף הוא נפל קורבן למעשה הנוכלות, אישר לעותרים לקבל רישיון על סמך קבלות מזוייפות. בתווך ניצב הנוכל, מיכאלי, אדם שהיה ידוע ומפורסם כמתווך בעסקי מכירת רישיונות להפעלת מונית, וכ'מאכער' במשרד התחבורה לסיוע בטיפול הבירוקרטי. כספים שנטל מאת העותרים, לא הפקיד הנוכל בקופת המדינה. משנחשפה התרמית, בשיעור של עשרות מיליוני שקלים, הודיעו המשיבים לעותרים כי רישיונותיהם יבוטלו. מכאן העתירה.
מיכאלי היה בן-בית במשרד התחבורה, לעותרים לא הייתה אפשרות לדעת על התרמית, מה שאין כן למשרד התחבורה, אילו בדק את חשבונותיו. בתום-לב וביושר בטחו העותרים במיכאלי, לדבריהם, כמתווך מוכר ואמין, תוך הסתמכות על משרד התחבורה. העותרים הסתמכו גם על מצג נמשך של משרד התחבורה בדבר תקינות הרישיונות, סחרו בהם והסבו אותם לאחרים.
עוד נטען כי הטלת כובד האחריות הכלכלית על כתפיהם של העותרים, בלא להתחשב בהתרשלותו של משרד התחבורה ולא בעוצמת הפגיעה בהם, איננה סבירה.
נקודת המוצא של המשיבים היתה, כי רישיון שמחזיק בידו כל אחד מן העותרים, הורתו ולידתו במירמה וזיוף, והריהו בטל מעיקרו. זאת, קבע בית המשפט, אין לקבל. בידי הרשות הסמכות ושיקול הדעת. אין מדובר בצדדים שווים ובקשר חוזי, אלא בצד חזק ופעיל אל מול צד חלש וסביל. משרד הרישוי שקל והחליט ליתן רישיונות לעותרים. חזקה עליו שפעל על-פי הוראות פקודת התעבורה, ובכלל זה לעניין תשלום האגרה. משעה שניתן רישיון בידי כל אחד מן העותרים מאת הרשות המינהלית, הריהו שריר וקיים. מעתה, אם הגיע אל הרשות מידע המלמד על טעות שנפלה בהחלטתה על מתן הרישיון, אין ניתן עוד להחזיר את הגלגל לאחור ולומר כי לא ניתן רישיון מעולם.
בענייננו, מדובר לכאורה במחדל מסעיר. נקבע כי לא העכבר אחראי לגניבה, אלא החור שאיפשר את ביצועה, שהרי "פירצה קוראת לגנב". מצופה ממשרד התחבורה לבדוק את חשבונותיו מעת לעת. יותר משהיה לאל-ידם של העותרים להישמר מפני הרמאי ולגלות את תחבולותיו, הייתה למשיבים אפשרות לעשות כן בנקל. אילו עמד משרד התחבורה על המשמר כמצופה ממנו, כי אז היו מעשיו של הנוכל נחשפים עד מהרה וקרבנותיו היו מתמעטים. גם בדיעבד נקטו המשיבים בדרך הקלה, בבואם אל העותרים להיפרע מהם במקום לתבוע את הכסף מאת מיכאלי. אך גם אם אין ניתן להיפרע ממנו, אין זה צודק ולא סביר 'להפיל את התיק' על העותרים. בנסיבות העניין דנן, והגם שרישיונותיהם של העותרים ניתנו להם מתוך טעות, הרי שלא נמצאו טעמים ענייניים וסבירים להצדקת ביטולם על ידי המשיבים.
עיקרו של סכום הכסף שנגרע מקופת משרד התחבורה לא יושב על ידי שלילת תוקפם של הרישיונות שבידי העותרים. מרביתם, ידם אינה משגת עוד את סכום האגרה לרכישת רישיון בשנית. אם יבוטל תוקף הרישיונות, נמצא כי אלו (העותרים) חסרים ואלו (המשיבים) אינם נהנים. ממילא פוחת בנסיבות העניין דנן משקלו של הטיעון על הפגיעה בקופה הציבורית. הגם שהנזק לקופת המדינה הוא משמעותי, הרי שעדיין הוא בטל בשישים ביחס לנזקם של העותרים.
