קנין רוחני/הפרת זכות יוצרים בפורום באינטרנט/שלום
עובדות וטענות: ענייננו בשתי תביעות שהדיון בעניינן אוחד. שתי התביעות הוגשו ע"י חברת על השולחן – מרכז גסטרונומי בע"מ (להלן: על השולחן) נגד אורט ישראל (להלן: אורט), ועילתן היא הפרת זכויות יוצרים. "על השולחן" היא חברה פרטית, העוסקת בין היתר בתחום הגסטרונומי. היא מוציאה מגזין גסטרונומי בשם "על השולחן", שכתבות נבחרות ממנו מופיעות באתר האינטרנט www.hashulchan.co.il. "אורט" היא רשת חינוך, הפועלת לטענתה, ללא מטרת רווח ומפעילה בתי ספר ומכללות. באתר האינטרנט שלה פועלים פורומים בנושאים שונים.
עניינה של התביעה הראשונה היא פרסום מיום 16.4.04 באתר "אוכל" של אורט, ובו הועתקה, לטענתה, כתבה של קרין גורן, "עוגת הגבינה המשולמת – כל הסודות", שפורסמה במגזין "על השולחן". מדובר בתביעה לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך 20,000 ש"ח. בתביעה השניה טענה "על השולחן" ל- 14 מקרים שונים של הפרת זכויות יוצרים, העתקה ופרסום כתבות מאתר האינטרנט של "על השולחן" ופרסומן באתר האינטרנט של "אורט" בפורום "אוכל". אף בגין הפרות אלו, הפיצוי הנדרש הוא פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, וסה"כ 280,000 ש"ח. אורט הגיש תביעה שכנגד בה נטען כי היא קיבלה מבעלי זכויות היוצרים, זכות לתבוע את "על השולחן" בגין שתי הפרות. ההפרות מתייחסות לשתי יצירות: יצירה שכותרתה "בייגלה ערבי" שפורסמה באתר אורט לראשונה ביום 28.1.03 אשר פורסמה באתר על השולחן מיום 2.11.03. ויצירה שכותרתה "עוגת גבינה עם הוראות אפיה מדויקות" שהופיעה ביום 30.4.03 באתר הפורום של אורט, והועתקה ע"י אתר "על השולחן" ביום 6.9.03. הפיצוי הנדרש הוא לפי סעיף 3א' לפקודת זכויות יוצרים בסך 40,000 ש"ח ולחלופין פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, בסך 200,000 ש"ח. דיון משפטי: כב' הש' א' כהן: זכות יוצרים היא זכות בלתי מוחשית, ובעיקרה נועדה היא למנוע מאדם אחר לקחת לעצמו את פרי עמלו של היוצר. סעיף 19(1) לפקודת זכות יוצרים 1924, קובע חזקה לפיה, כאשר מופיע על היצירה בדרך המקובלת שמו של אדם כיוצר היצירה – חזקה היא שאותו אדם הוא יוצר היצירה ובעל זכות היוצרים בה. סעיף 2(1) לחוק זכות יוצרים 1911 קובע, כי אדם ייחשב כמפר זכות-יוצרים ביצירה "...אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות-היוצרים...". בע"א 3422/03 KRONE AGנ' ענבר פלסטיק משוריין הורחבה היריעה באשר למבחן לעניין הפרת זכויות יוצרים, ונקבע כי הפרת זכות היוצרים עניינה – פרסום היצירה או כל חלק ניכר הימנה. הדיבור "חלק ניכר" פורש כך שאין מדובר בבחינה כמותית של הקטעים העומדים להשוואה אלא הבדיקה היא בדיקה איכותית ויש לבחון את הקטעים מתוך ראיה כוללת.
האם מתכון הוא יצירה שיכולה ליהנות מהגנת החוק: סעיף 1(1) לחוק זכות יוצרים 1911 קובע הגנה לגבי יצירות ספרותיות, דרמתיות, מוזיקאליות, ואומנותיות. סעיף 35 לחוק מגדיר מה הן אותן יצירות. מתכון הוא לא דוגמה מפורשת שנכתבה באותו סעיף ועל כן הדעה לגבי מעמדו של מתכון בכל הנוגע לחוק זכויות יוצרים, איננה מגובשת ומפורשת. בית המשפט בארה"ב דן בתביעה שהגיש מוציא לאור של ספרי בישול נגד מתחרה שפרסם אף הוא ספרי בישול ובו מתכונים זהים וקבע, כי מתכונים שהורכבו מרשימות של מצרכים והוראות בישול, הם רק בגדר רעיונות ועובדות ואין מדובר בביטויים מקוריים. מתכונים עשויים להיות מוגנים ולהיכנס לגדר יצירה ספרותית אם יש בהם מידה של יצירתיות ולא רק העברת מידע בלבד. הגנת החוק לא חלה על פרטי המנות שמופיעות במתכון אך יש מקרים שבהם גם מתכון יוכל להיכנס לגדר "יצירה אומנותית" כאשר מדובר בעיצוב גרפי מסוים או בחדשנות ברורה. במקרה של כתיבת מתכון, אין זה מחויב המציאות שכותב המתכון הוא הראשון שבישל/אפה את אותו מתכון מבלי שהיה לו מתכון דומה להסתמך עליו. כך גם בענייננו, כאשר אחת מעילות התביעה מתייחסת לעוגת גבינה. ברור שמי שכתבה את המתכון עבור "על השולחן" ו/או עבור "אורט", היא לא הראשונה שהכינה עוגת גבינה ורכיבי המתכון מבוססים על חומרים פשוטים וידועים ואין בו כל ייחוד. לכל היותר, הייחוד הוא בהוראות האפיה ויש לבדוק האם במקרה הספציפי, אכן מדובר במשהו ייחודי. המתכון כמתכון, אינו יכול להוות יצירה לכשעצמה שיכולה ליהנות מהגנת החוק, אלא אם כן יש בו חדשנות. השאלה העיקרית שיש לבוחנה היא: האם כאשר גולשים בפורום שולחים הודעות/תגובות הכוללות חלקי כתבות/מתכונים בעלי ייחוד/יצירות מוגנות שנלקחים מאתר אינטרנט אחר ו/או מגזין, אזי בעלי אתר האינטרנט הם אלו שאחראים לאותה הפרה. בדין הישראלי, קיימת לאקונה לגבי האחריות האזרחית של ספק שירותי האינטרנט. בשנת 1997, התפרסם דו"ח של ועדת המשנה של הכנסת לתקשוב ומידע בעניין גבולות האחריות המשפטית של ספקי האינטרנט. אשר לנזק שמקורו בתוכן המועבר ברשת, קובעת הוועדה אמות מידה ראויות, שניכרת מהן המגמה לצמצם ככל הניתן את אחריות הספקים. בדין האמריקאי נקבע, כי ספק השירות אינו אחראי באחריות מוחלטת להודעות של משתמשים בקבוצות דיון. בכדי שהפרה תחשב להפרה ישירה, חייבת להיות הפרה של לפחות אחת הזכויות הבלעדיות של בעל זכויות היוצרים. כן נקבע, כי הטלת אחריות ישירה, דורשת אקט רצוני או קשר סיבתי – אלמנטים אשר חסרים, כאשר המערכת של הנתבע, הינה רק כלי ליצירת העתקים בידי צד ג'. משכך, הטלת אחריות כזו על ספק השירות, תהווה פרשנות רחבה באופן בלתי סביר, של זכות ההפצה וההצגה של היצירה. עוד נקבע שם, כי כדי לקבוע שספק השירות אחראי ב"הפרה תורמת" נדרש שהוא יהיה בעל ידיעה על המעשה המפר, שידע שזהו מעשה בלתי חוקי ושהוא תרם באופן משמעותי לפעילות המפרה.
בת"א 7830/00 בורוכוב ארנון נ' פורן אלישי נסקרו גם הדין האירופאי והאנגלי: הפתרון האנגלי מבוסס על מבחן מצטבר של ידיעה בפועל או בכח, ושל לקיחת אחריות על ידי הספק עצמו לפי מבחן גמיש המשתמע מהנסיבות. הפתרון האירופאי מבוסס על מבחן חלופי – של ידיעה בפועל (אך לא בכח), או של לקיחת אחריות ע"י הספק עצמו לפי מבחן מוגדר של הפעלה בפועל של סמכויות עריכה ופיקוח. בסופו של דבר, אימץ שם ביהמ"ש את הנוהל שנקרא "הודעה והסרה", אשר מצא עיגון בהצעת חוק מסחר אלקטרוני 2005. על פי נוהל זה, מנהלי אתרי אינטרנט לא ישאו באחריות לעוולה שבוצעה בפורומים ע"י הגולשים, כאשר ברגע שנעשתה פנייה ישירה אליהם בנוגע לחומר החשוד כמפר זכות כלשהי, הם הסירו אותו תוך זמן סביר מקבלת ההודעה על כך.
בית המשפט מאמץ פסיקה זו. לשיטתו, אין הצדקה לחייב באופן גורף בעל אתר, שמנוהלים בו פורומים, לבדוק כל הודעה והודעה ששולח משתתף בפורום לאתר. לאור העלות הכלכלית גבוהה, פורומים כמו הפורום של אורט, שהכניסה אליהם היא ללא תשלום, לא יוכלו להמשיך ולהתקיים, ובכך תהיה פגיעה באינטרס ציבורי – חברתי חשוב. יצוין, כי זה שנפגע מהפרת זכויות היוצרים, יכול להגיש תביעה נגד הגולש באתר האינטרנט שהפר את זכויותיו, כך שתוצאת אי הטלת האחריות על בעל האתר, לא מותירה את הנפגע בפני שוקת שבורה. על פי סעיף 2(1) לחוק זכות יוצרים 1911, ניתן גם לפרש כי את הזכות הפר לא רק המבצע עצמו, אלא גם מי שמרשה את הביצוע, וזאת בהתקיים שני תנאים: ידיעה של המקשר אודות הפרת זכויות יוצרים או לפחות עצימת עיניים מבחינתו; פעולה נוספת שהיא בגדר עידוד או גרימה של ההפרה או השתתפות מהותית בה. סעיף 2(1)(I) לחוק, מעניק הגנה כאשר נעשה טיפול הוגן באותה יצירה כפי שנקבע בחוק. במקרה דנן קובע בית המשפט, כי אמינה עליו גרסת אורט לפיה, לא ידעה על ההפרות לפני ש"על השולחן" הסבה תשומת ליבה לאותן הפרות נטענות, וכן "אורט" לא עודדה את אותן הפרות.
במקרה דנן, יוחסה לאורט העתקה מכתבה של קרין גורן שפורסמה במגזין "על השולחן". הפרסום נשלח ע"י משתתפת בפורום בשם "שרי" והיא כותבת: "עוגת הגבינה המושלמת – כל הסודות ע"פ קרין גורן מעל השולחן". כלומר, אותה משתתפת בפורום כתבה במפורש, שמדובר בכתבה שמקורה ב"על השולחן". אין עסקינן במתכון גרידא, אלא בכתבה הנהנית מהגדרת "יצירה". עצם העובדה שארבע הפסקאות הראשונות של הכתבה שפורסמה ב"על השולחן" לא מופיעות בכתבה שפורסמה בפורום של אורט, לא הופכת את אותה כתבה לגדר מתכון בלבד כפי שביקש לטעון בא כוחה של אורט. ואולם, אורט יכולה בהחלט ליהנות מהגנת הטיפול ההוגן הקבועה בסעיף 2(1)(I) לחוק. ברע"א 2687/92 גבע נ' חב' וולט דיסני אומץ ההסדר החקיקתי האמריקאי לבחינת הגינות עפ"י ארבעה גורמים עיקריים: טבעה של היצירה המוגנת; מטרתו ואופיו של השימוש בה; היקף השימוש שנעשה ביצירה המוגנת; השפעת השימוש על ערכה של היצירה המוגנת ועל השוק הפוטנציאלי שלה. אלה גורמים מצטברים והמשקל היחסי שניתן לכל גורם משתנה לפי הנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
כוונת רווח אינה פוסלת את המסקנה שנעשה שימוש הוגן ביצירה. אך ככל ששימוש נושא אופי מסחרי יותר, כך תגבר הנטייה לסווגו כבלתי הוגן. אולם, אופי בלתי מסחרי, ואפילו פילנטרופי – התנדבותי עשוי להיות בלתי מספיק כדי להפוך שימוש מפר לשימוש הוגן. בענייננו, מדובר ברשת חינוך ערכית הפועלת ללא מטרת רווח, וגם אם נקבל את טענת ב"כ "על השולחן", לפיה מופיעות פרסומות באתר האינטרנט של אורט, עדיין אין בכך כדי לקעקע את העובדה הבסיסית ולפיה פורום האוכל של רשת אורט פתוח למי שנרשם לפורום, מבלי שזה יהיה כרוך בתשלום כלשהו וניתן להיכנס לאתר האינטרנט של רשת אורט ללא תשלום כלשהו. זאת, שלא כמו המגזין של "על השולחן" שנמכר כמובן בתשלום וכן הכניסה, לפחות לחלק מהפורומים/מקומות באתר שלו, היא בתשלום. ומכל מקום, אין צורך כלל להיזקק לשאלה – אם אורט פועלת ללא כוונת רווח או שיש לה מטרה להשגת רווחים כלשהם, כיוון שבנסיבות הספציפיות פעלה אורט בתום לב והסירה את הכתבה סמוך לאחר שנודע לה על אותו פרסום. על כן, גם אם לאורט יש רווח מסוים מפעילות שונה שהיא מבצעת (לא בתחום האוכל) אין בכך כדי לפגום בהגנת הטיפול ההוגן שהיא נהנית ממנה.
כך ממשיך בית המשפט לגבי כל פריט ופריט ומוצא כי גם אם הופרה זכות יוצרים עדין קיימת לאורט הגנה כאמור. באשר לתביעה שכנגד, סבור בית המשפט, כי מדובר במתכון לכל דבר ועניין, וגם אם הייתה מתקבלת הטענה, לפיה במתכון יש ביטויים מקוריים אשר מקנים למתכון את המונח "יצירה", גם אז חלות כל ההגנות שנטענו על ידי אורט בתביעה הראשית שהגישה "על השולחן" נגדה וגם ל"על השולחן" מוקנות אותן הגנות.
אשר על כן, דין התביעות להדחות.
