הצלחה במאבק הסטודנטים? מכתב מאמא מודאגת
עכשיו, אחרי שהסטודנטים השובתים (או שמא עלי לכתוב מושבתים) חזרו ללמוד אני פונה אליכם, הסטודנטים ובעיקר למנהיגיכם ואומרת: אכזבתם. פישלתם בגדול!
אני אם לשתי בנות הלומדות במוסדות להשכלה גבוהה (כדי לחסוך בהוצאות- שתיהן גרות בבית. אחת קיבלה מלגת לימודים והשניה עובדת ומממנת לבדה את לימודיה) ובתחילה הזדהיתי עם השביתה, ככלות הכל גם עלי נופל נטל המחייה ותשלום שכר הלימוד הגבוה ולכן, בוודאי שאתמוך בדרישה להוריד את שכר הלימוד...
ככל שהשביתה התמשכה, ראיתי כי לא רק שאיני מזדהה עם המנהיגים המשביתים אלא שאני מתקוממת נגדם, מאחר והמטרה האמיתית (כזכור אי העלאת שכר הלימוד/הפחתת שכר הלימוד), התמוססה והפכה למאבק כוח. מי ישבר/יוותר ראשון והתגליתם (כמו המנהיגים שלנו) בכל מערומיכם בבחינת אני ואפסי.
איפה אתם,הסטודנטים "המונהגים"? האומנם כולכם תומכים במנהיגיכם ואין לכם דעה על השביתה או לחלופין על אי נקיטת עמדה בנושאים חשובים המתרחשים במדינה?
מצאתי עצמי מהרהרת מדוע מנהיגי הסטודנטים אינם "חדורי שליחות", "לוחמים עד הסוף (המר?!)", ו - "נאמנים" גם בנושאים שנוגעים (לפחות כרגע) קצת פחות לעצמם ויותר לחברה ולמדינה בה כולנו חיים. מתי התארגנתם ויצאתם להפגין למען אחרים? מתי הנפתם דגל של מעורבות ואחריות חברתית? איפה היושרה שלכם? מדוע אתם עסוקים רק בעצמכם? האומנם חיים הסטודנטים בבועה? האומנם תקופת הלימודים היא "תקופת הסגר" בה אין מחשבה או מעורבות למען הכלל, או שמא תהייה זו רק מעורבות שלצידה מלגת לימודים חלקית/מלאה?
לא אזכיר עוד תחומים (למשל בריאות, מבוגרים, נכים ונוער ומשפחות במצוקה) אליהם צריך להעביר כספי מדינה ולשפר השירותים ושעליהם לדעתי, אתם, כמנהיגי העתיד, צריכים לצאת ולהפגין. נדבר רק על חינוך והשכלה.
האם חשבתם שלפני שדנים בעלות שכר הלימוד באוניברסיטה צריך קודם לדאוג שיהיו תלמידים שיגיעו למעמד הזה של "להיות סטודנט"? שעוד רבים אחרים אפילו לא הגיעו למצב של הפגנה על גובה שכר הלימוד באוניברסיטה פשוט כי לא השלימו לימודים תיכוניים?
שצריך להילחם כדי להעלות את רמת הלימודים בביה"ס היסודי ובתיכון? שצריך לדאוג שחוק לימוד חינם אכן יהיה כזה?! שבביה"ס ילמדו גם לחשוב ולהביע דעה עצמאית ואיך ללמוד ולא רק להקשיב ולציית? שהתנדבות ומעורבות חברתית הם ערכים עליונים שיביאו ליותר אחריות ואכפתיות וכך לשיפור פני החברה שלנו? שילדים לא ינשרו מביה"ס ויסתובבו ברחובות כי אין מי שאיכפת לו או הדואג לראות במה הם מתקשים היום ויתמוך בהם, ולו מהבחינה האגואיסטית שמחר הם יהיו נטל כבד יותר עלינו כחברה ויהיה קשה יותר לתמוך בהם והנפגעים העיקריים נהייה כולנו? שילדים לא יגיעו לביה"ס רעבים?
האומנם שכר הלימוד כל-כך גבוה? כמה מכם לא מתנדבים או פועלים לקבל מלגת לימודים על ידי התנדבות חברתית, כי "בעבודה אחרת אני עושה פי שניים כסף באותו זמן"?
נכון, מבלי לזלזל, נתתם שתיים-שלוש שנות שירות בצבא, ואח"כ אתם עושים מילואים. אז מה? מה זה בין משפחה/חברים שתיים-שלוש שנים? על כל דבר מתחשבנים? אם אתם כל-כך מוצלחים תסגרו את ההפרש שיכולתם להשתכר תוך שתיים-שלוש שנים נוספות...ושוב – למה להתחשבן?!
מתי בפעם האחרונה הבטתם בראי ואמרתם לעצמכם "בתוך עמי אני חי?" או "איכפת לי מה קורה במדינה שלי. המדינה שלי"?! "כואב לי כשלאחרים כואב"... או "השינוי צריך להתחיל בי!" במקום לדרוש הורדת שכר לימוד ולשבות כל-כך הרבה ימים האם חשבתם שאולי הייתם יכולים/צריכים לעשות זאת אחרת? שיש דרך נוספת, אחרת, ואולי נכונה יותר, שתביא להזדהות גדולה יותר במאבקכם? שהמאבק על שכר הלימוד היה צריך להיות עניין נילווה אך משמעותי במאבק לשינוי פני החברה שבה כולנו חיים?
אולי שווה יותר לשלם את שכר הלימוד הקיים, ואולי אפילו קצת יותר, ולדרוש תנאים כמו פריסתו לתשלומים רבים יותר, לקבל הלוואות בריבית מועדפת, שאפשר היה להחזיר (בתשלומים נוחים כמובן...) מספר שנים לאחר שמסיימים הלימודים?
אולי שווה היה לדרוש שאם מעלים שכר הלימוד (העלאה סבירה), ההפרש יועבר למטרה שתקרא "חריש עמוק" בחינוך ובהשכלה בגן, בביה"ס היסודי ובתיכון?
שאולי אתם צריכים גם להתנדב ולעזור לתלמידים בבתי הספר שכולנו מקטרים עליהם?
שערכים ואכפתיות שווים ( ולו קצת) יותר מעוד כמה שקלים בכיס?! שקצת עבודה ולימודים לא הרגו אף אחד?
בואו נפרוט ונראה כמה עולה שנת לימודים, בהנחה שלומדים לאורך כל השנה וכמה אפשר להשתכר: שכר לימוד לתואר בוגר" (שכר לימוד מופחת), עולה כ- 9,000 שקל. נחלק שנה ל-52 שבועות כפול 5 ימי לימודים/עבודה בשבוע, סה"כ - 260 ימים בשנה. נוריד ערבי וימי חג סה"כ כ-25 ימים ונותרו לנו כ-235 ימים לעבוד וללמוד...
נניח שבתקופת הלימודים כל סטודנט יכול לעבוד יום וחצי בשבוע, ולא יותר, סה"כ כ-12 שעות בשכר (שכר רעב, אני מודה) של כ-20 שקל לשעה, אזי כל סטודנט משתכר כ-1,000 שקלים בחודש, 12,000 שקל בשנה. נשארנו עם "עודף" של 3,000 שקלים.
תאמרו, ומה עם שכ"ד, הוצאות מחייה וקצת הנאות? או, פה אני חוזרת לטיעון שלי לגבי הלוואות נוחות ותשלומים נוחים... כמו"כ, אתם ודאי יודעים, כמוני, שאם עובדים קצת יותר מרוויחים יותר ולכן השד אינו נורא כל-כך...
למסיימי תואר ראשון מגיע זיכוי של חצי נקודת זכות במס הכנסה במשך שלוש שנים, ההטבה שווה 89 שקלים בחודש וכאלף שקלים בשנה, ובל נשכח את מענק השחרור שיכול לעזור (קצת) להתארגנות ראשונה ושבחופש מהלימודים אפשר גם להשתכר יותר במקום (לפעמים) להיכנע לרחמים עצמיים ולצאת לחופשה ארוכה בתאילנד...
ההתארגנות שלכם הייתה צריכה להיות כדי ליצור שינוי מהותי בחינוך ובהשכלה הגבוהה ולא רק במחירה.
אף אחד אינו מכריח אתכם ללמוד לפני שיצאתם לעבוד ולחסוך קצת. במקום לחסוך (רק) לטיול ארוך בדרום אמריקה, תאילנד או ארצות הברית ועוד עולמות קסומים אחרים תתחילו גם בחיסכון ללימודים ... לא יזיק ואפילו יועיל יותר. ראו מה יצא לכם מהשביתה (מלבד דחיית סוף שנת הלימודים). האם להסכם הזה פיללתם, או שמא תפסתם הזדמנות לרדת מהעץ שצמח מהר מדי אך לא הניב את הפירות הרצויים?
אגב, אין כאן כל מחשבה שלהעלות את שכר הלימוד באוניברסיטאות - זה בסדר. זה יהיה בסדר, בתנאי שההעלאה תהיה סבירה ושהכסף אכן יגיע למקום שהוא צריך להגיע אליו: חינוך והשכלה ולא לכל מיני עסקונה שכונתית/ממשלתית. לקיחת אחריות על חיינו היא אחד מיסודות ועיקרי החינוך. לי נראה שאתם העברתם אחריות זו לאחרים. לקטר ולדרוש שינויים זה בסדר. לקטר ולעשות זה העיקר.
