גיבוי לפלזמה
לפני ובשולי דו"ח וינוגרד, היתה התייחסות לתרבות הפלזמה בצה"ל, וביטויה במלחמת לבנון השניה. אחרי המלחמה, נמצאו כמה קצינים בכירים, ביניהם רמטכ"לים וקצינים בכירים לשעבר, שרמזו יותר מפעם אחת, כי אחת הסיבות לכישלונות בשלבים מסויימים של המלחמה היתה ההיצמדות של קצינים ומפקדים למסכי הפלזמה. אבל יש גם כאלו שיודעים להודות בעובדות האמיתיות, ולא לפחד לומר אותם בגלוי. אחד מהם, הוא הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון. אין זה סוד שהוא נמנה על המבקרים הקשים ביותר של מלחמה זו, על תהליכיה ועל המפקדים שעמדו בראשה.
בתחילת השבוע הופיע יעלון באוניברסיטת תל אביב, בפורום שבו נכחו קצינים ומפקדי צה"ל, והוא העניק גיבוי מלא וחד משמעי למסכי הפלזמה הצבאיים. יעלון אמר בכנס, כי המקום הכי טוב בו מפקד יכול לשבת בזמן מלחמה, הוא ליד מסכי הפלזמה ולא רק בגלל הנוחיות שבדבר. "אנחנו מחנכים כל השנים, שמקומו של המפקד הוא במקום בו הוא יכול לקבל את ההחלטות הכי טובות", אמר, "אם מצפייה במסך הוא יכול לקבל מידע על מיקום האויב, בזמן אמת, אז מדוע מפקד החטיבה צריך לזחול עם משקפת ראיית לילה?".
יעלון חזר והבהיר, כי התפקיד של מפקד, הוא לקבל את המידע הכי טוב שרק אפשר, ומהמקור האמין ביותר. תפקידו לא להיראות ליד חייליו, אף כי זה חשוב, אבל לא העיקר. הוא ציין כי קבלת המידע אינה מחליפה את השהות בשטח, אבל "ללא ספק - מקומו של המפקד הוא ליד הפלזמה".
אין זה סוד, שחלק מהביקורת שהופנתה כלפי "דור הפלזמות" היתה גם ביקורת שהופנתה כלפי יעלון, בתקופה שהיה רמטכ"ל. כי בתקופתו, קיבל אגף התיקשוב של צה"ל - הזרוע שאחראית לפלזמות ולכל מה שהן מייצגות - תנופה אדירה. למעשה, זה החל בתקופה בה כיהן יעלון כסגן הרמטכ"ל, שעודד את הקמת האגף החדש וכרמטכ"ל, העניק אוזן קשבת, כך אומרים קצינים שכיהנו תחתיו, לכל נושא הטכנולוגיה. הוא לא ראה בהיי-טק, ב-IT ובכל מה שמסמל המיחשוב - מטרה בפני עצמה. בתקופתו המשיך צה"ל לעצב את תפיסת צבא היבשה הדיגיטלי. בתקופתו, נכנסה לפעילות מבצעית מערכת "ורד הרים", הסלולר המוצפן, ועוד שורה ארוכה של פיתוחים, שכיכבו במלחמה האחרונה.
אפשר לומר - בזהירות רבה, ומבלי להפנות אצבע מאשימה כלפי קצינים אחרים - כי דברים רבים שעמדו על הפרק בתוכניות העבודה של האגף, ולא הגיעו לכלל מימוש, מהווים היום חלק מרכזי במסגרת תוכנית הפקת הלקחים של צה"ל. הקיצוצים בתקציבים, קביעת סדרי עדיפויות לא נכונה בדיעבד - כל אלו הפכו את הפלזמה למעין מטאפורה, שעדיין לא חדרה עמוק לכל רבדי הצבא.
האמירה הזו של יעלון, חשובה לא רק בהיבט של סגירת מעגל והעמדת דברים על מקומם, ובאיזון הנכון מפי אדם שמכיר היטב את כל המערכת, אלא מסיבה אחרת. כניסתו של הרמטכ"ל הנוכחי, גבי אשכנזי, לוותה במעין רוח לא נעימה של "חזרה לשורשים", חזרה לבוץ, לחולות, לאימונים, למסעות הכומתה המפורסמים ולכל מה שהם מייצגים. אחת המסקנות העיקריות מהמלחמה היתה, שצה"ל על קציניו וחייליו - לא התאמנו מספיק, לא התכוננו כהלכה למלחמה שציפתה להם.
אלו שחיפשו מלאכה קלה, כללו בסיבות ובתירוצים למה שקרה, תלו את הקולר במסכי הפלזמה. אשכנזי טרם התבטא בפומבי מה עמדתו לגבי כל נושא התיקשוב. ראש האגף החדש, אלוף עמי שפרן, גזר על עצמו חודשים ארוכים של שתיקה מוחלטת, בטענה כי הוא צריך ללמוד את הנושא. התקווה היא שכוונתו של הרמטכ"ל להחזיר את האימונים לצה"ל - שהיא כוונה חשובה ונכונה - לא תיסחף בתוך פופוליזם האנטי-פלזמה, שנוצר בדרגים מסויימים בצבא. המשמעות היא הקפאה ודחייה של פרויקטים חשובים שעומדים על הפרק, במסגרת תוכניות העבודה הרב-שנתיות. גם יעלון וגם חלוץ, קבעו קו ברור לגבי השיקולים במה להשקיע בתיקשוב ובמה לא. הקו: כל מה שלא יורה, לא יהיה. אבל ככל ששדה הקרב הולך ומשתכלל, והחיוניות של מערכות התיקשוב בלחימה נעשות קריטיות, מעגל ה-IT שכן יורה - הולך ומתרחב. אפילו פרויקט ענק כמו ה-ERP, שמדשדש כבר כמה שנים בצה"ל, הוכח לכל מקבלי ההחלטות שגם הוא "יורה" ולכן יש להשקיע בו.
מסכי הפלזמה היו רק קצה הקרחון של יכולות תיקשוב וטכנולוגיה שצה"ל יכול להתברך בהם, בזכות הידע וההון האנושי האיכותי שמצוי בשורותיו, וכל זה לא צריך לבוא על חשבון אימון של אף כתת חיילים אחת. המפקד הבא של המלחמה הבאה, ייבחן בין היתר, ביכולת שלו לשלב בין הלחימה הקונבנציונלית היבשתית לבין מערכות התקשוב וה-IT שתפקידן למקסם את היתרון האיכותי של צה"ל על פני כל אויב אחר.
