ביטוח/גניבת רכב עקב רישום הקוד על מפתח הרכב/שלום

עובדות וטענות: בפני תביעה של מבוטחים, כנגד חברת ביטוח, לקבלת תגמולי ביטוח בשל גניבת רכבם. הרכב נגנב ממקום חניה סמוך לבית המבוטחים, הונע ושונע באמצעות מפתחותיו ושלט האזעקה שנגנבו קודם לכן ע"י גנבים מבית התובעים. אין מחלוקת כי על גבי שלט הרכב, שהיה צמוד לצרור המפתחות הרזרבי, הודבקה מדבקה עליה נרשם הקוד לנטרול מערכת האזעקה. הנתבעת סבורה כי אין עליה חובה לשלם תגמולי ביטוח, מאחר שנסיבות האירוע ותנאי הפוליסה והדין, פוטרים אותה מכל חבות כלפי התובעים. לחילופין אין הנתבעת חייבת בתשלום מאחר שלתובעים אשם תורם חוזי בשיעור של 100%. דהיינו, עיקר הטענה היא שבנסיבות בהן מבוטח כותב על שלט רכבו את קוד נטרול מערכת מיגון של רכבו למעשה מפקיר הוא את מפתחות רכבו בניגוד לתנאי הפוליסה. התובעים טענו שעצם כתיבת הקוד על גבי השלט שהיה צמוד לצרור המפתחות הרזרבי הנמצא בבית אינו פסול. כמו כן, בפוליסה אין כל הוראה או דרישה לנקיטת אמצעי זהירות מיוחדים בעניין. דיון משפטי: כב' הש' ד"ר א' סטולר: אין ספק כי הוראות פוליסת הביטוח התגבשו לאור נסיונה של חברת הבטוח וטענות מבוטחים במשך השנים. לאור מקרים שמבוטחים לא שמרו על מפתחות הרכב שנגנב לאחר שהמפתח נמצא על ידי הגנב, הטילה חברת הביטוח את החובה על המבוטח לשמור על מפתחות הרכב ולא להפקירו. הנה כי כן בפוליסה לא נכתב במפורש כי יש איסור על רישום קוד הניטרול על גבי השלט. ההכרעה תיגזר אפוא מהתשובה לשאלה מה המשמעות שלא נכתב בפוליסה במפורש שאין לכתוב את קוד הניטרול בסמוך למפתחות הרכב או לשלט המנטרל את מערכת האזעקה.

בהתאם להלכת ע"א 56/77 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סטרפלאסט כאשר חוזה הביטוח מציב דרישה מפורשת לנקוט באמצעי זהירות ספציפי ונטען כי המבוטח לא עמד בדרישה זו, תוצאות הפרתה של הדרישה תידונה על פי הכללים האמורים בעניין זה בחוק חוזה הביטוח. לעומת זאת, במקרים בהם הדרישה לנקיטת אמצעי הזהירות על פי הפוליסה התקיימה, והטענה היא שהתנהגות בלתי זהירה אחרת של המבוטח גרמה להתרחשות אירוע הנזק, יבדק אם יש בהתנהגותו הבלתי זהירה של המבוטח כדי לפטור את המבטח על פי הפוליסה על פי דיני הרשלנות. באופן פורמלי יש ממש בטענה לפיה תנאי הפוליסה לא הופרו, מאחר שזו לא כללה בחובה כל הוראה או תנאי המאזכר רישום קוד הניטרול בצמוד למפתחות או לשלט הרכב. אין מחלוקת שמה שנקבע בפוליסה הוא, שעל המבוטח להוציא את מפתחות הרכב ממתג ההתנעה בכל עת שברכב לא מצוי אדם ועל המבוטח לשמור את מפתחות הרכב ולא להפקירם. ברור שאם מערכת האזעקה מנוטרלת באמצעות קוד סודי, משמעות השארת מספר הקוד יחד עם השלט יש בה בחינת ניטרול התועלת שבמערכת זו. יחד עם זאת, ברור שהנתבעות ערות לכך שהדבר לא נרשם במפורש בפוליסה ולכן יהיה זה מרחיק לכת לאמץ את טענת ב"כ הנתבעת, כי יש לראות את העובדה שהתובעים או מי מהם רשם את מספר הקוד של מערכת האזעקה על השלט כאילו הופקרו מפתחות הרכב ולפיכך יש לפטור אותה כליל בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח.

יש לבחון את השאלה האם יש בהתנהגות הבלתי זהירה של המבוטחים כדי לפטור את הנתבעת מחבותה על פי הפוליסה. בדיקה זו תעשה תוך בדיקת שני תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא אובייקטיבי, כשהשאלה היא האם התנהגותו של המבוטח חורגת מסטנדרט ההתנהגות של מבוטח סביר בנסיבות המקרה, כשנקבע שלצורך התגבשותו של יסוד זה במקרי ביטוח מתחייבת סטייה ניכרת מרמת הזהירות הראויה (רשלנות רבתי). התנאי השני הוא סובייקטיבי ומתייחס למצב הנפשי של המבוטח, כאשר נקבע שהמבטח ישוחרר מחבותו לפי הפוליסה אם התנהגותו הרשלנית של המבוטח לוותה במצב נפשי של פזיזות או אי אכפתיות. לאמור, המבוטח היה ער לכך שהתנהגותו הרשלנית עלולה לגרום להתרחשותו של מקרה הביטוח. עובדות המקרה מלמדות כי הקוד נרשם על גבי מדבקה שהוצמדה לצרור המפתחות הרזרבי של הרכב. הצרור הרזרבי היה בבית התובעים- בית המוגן בדלת פלדלת ובסורגים. ניסיון החיים מלמד כי רישום הקוד על גבי השלט, הגם שלא הובהר בפני במקרה דנן מה היה הטעם לכך, נעשה. באין הוראה מפורשת של חברת הביטוח שמעשה כאמור ישלול את זכותו של מבוטח לתגמולי ביטוח, בקרות מקרה הביטוח, לא ניתן לומר שהתובעים סטו סטיה ניכרת מסטנדרט התנהגות אובייקטיבי. כך גם נקבע, כי לא התקיים התנאי השני. נקבע, כי בנסיבות העניין, התובעים לא פעלו מתוך פזיזות או אי-אכפתיות לאפשרות של התרחשות אירוע הגניבה כתוצאה מרישום הקוד על השלט.

סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח קובע כי על המבוטח ו/או המוטב החובה לנקוט בכל האמצעים להקלת סיכונו של המבטח. אין חולק, כי עובר לגניבתו, היה הרכב נעול וכי אמצעי המיגון הופעלו ומפתחות הרכב לא הושארו ברכב, ומשכך, מילאו התובעים – פורמלית, את תנאי הפוליסה, ולכאורה קמה החובה לפצותם. מטרתם של אמצעי המיגון היא למנוע גניבת הרכב. כך, אם נבחר לתת לפוליסה פירוש דווקני, לפיו, על מנת שמבוטח יעמוד בתנאי הפוליסה, די בהפעלה טכנית של אמצעי המיגון ושמירה על המפתחות, עלולים אנו להגיע לתוצאה אבסורדית, אשר בה מבוטח, שהפעיל את אמצעי המיגון, אך לא שמר על דרכי ניטרולם היטב, יזכה לקבל את תגמולי הביטוח. כבר נקבע, כי שיש לצקת תוכן ממשי לביטוי הפעלת אמצעי המיגון (ת"א 14368/97 רוזנפלד נ' עילית חברה לביטוח בע"מ).

כאמור, אין חולק שאין בפוליסה כל חיוב מפורש ומפורט, לא לכתוב את קוד הניטרול ולצרפו לצרור המפתחות והשלט של הרכב. יפים לענין זה הדברים בת"א 2950/00 פנסטר נ' סהר חברה לביטוח בע"מ: "אין המבטח יוצא מחבות כמעט מוחלטת המוטלת עליו, אלא בהוראה מפורשת ומובלטת בגוף החוזה. בל נשכח כי המבטח הוא הקובע את דמי הביטוח המשתלמים תמורת חבותו, וחזקה עליו שבתחשיב שערך לקח בחשבון גם את הסיכון הכרוך בהכללת רשלנות המבוטח בחבותו...". הנתבעת לא ראתה לנכון לכלול בפוליסה שנוסחה על ידה, תניה האוסרת על המבוטח לרשום את קוד הניטרול ולשם אותו בצמוד לצרור מפתחות הרכב ו/או השלט המנטרל את מערכת האזעקה והסתפקה בחיוב להתקין אמצעי מיגון, הפעלתם ושמירה על מפתחות הרכב. אין חולק, שהתובע אכן מילא את המוטל עליו באותה הוראה, בעוד שהתרשלותו היתה ברישום הקוד על מדבקה, על גבי השלט אשר הושאר בדירת המגורים המוגנת בפלדלת וסורגים. אין לקרוא בפוליסה תנאי מכללא, שלא בא זכרו בה, בדבר חבותו של המבוטח בשמירה על הרכב ועל המפתחות, שכן מהוראתו של סעיף 3 לחוק, אשר מחייבת הבלטה של תנאי מגביל של חבות המבטח, יש ללמוד, כי רק תנאי מפורש ומובלט שכזה, יהיה תקף, ומן הסתם כל תנאי מכללא אינו יכול להיות מפורש, ובוודאי שלא מובלט, וזאת מעצם היותו תנאי מכללא. הסיטואציה דנן, משולה לרישום הקוד הסודי על גבי או בסמוך לכרטיס אשראי המאפשר משיכת כספים. מן המפורסמות היא, שהבנקים מזהירים לגבי כרטיסים שכאלה, חזור והזהר, שלא לרשום את הקוד הסודי כלל ואם הוא נרשם במקום כלשהו, לא להחזיקו בסמוך לכרטיס. במקרה דנן, לא הוכח, והדבר לא נכתב בפוליסה, כי חברת הביטוח הנחתה את הנתבעים שאסור להם לרשום את הקוד ולהותירו בסמוך למפתחות הרכב, כפי שהדבר נעשה על ידם.

בנסיבות המיוחדות שלפנינו, כמו במקרים אחרים של כשלים הדדיים, השימוש בגישה המסורתית המטילה את האשם על צד אחד לחוזה, אינו תמיד רצוי ועלול ליצור תוצאות בלתי סבירות. חסרונה של הגישה המסורתית הוא בקביעת מבחנים קשיחים להטלת הנזק המביאים לא אחת לתוצאה בלתי צודקת. פתרון הבעיה מחייב בנסיבות מסוימות השתחררות מהכללים הקשיחים של הגישה המסורתית במקרה של הפרות הדדיות. החסרונות של השיטה המסורתית בנסיבות של הפרות הדדיות הביאו לגישה המאפשרת לראות בחלוקת מלוא הנזק בין המפרים את הפתרון הראוי. בתי המשפט הכירו באפשרות לחלק נזק חוזי על-פי מידת אשמתם של שני הצדדים. כך במקרים שבהם דן בית המשפט בשערוך המחיר החוזי, שבהם נומקו השערוך או היעדרו, בין השאר, בנימוקים הנוגעים לאשמם היחסי של שני הצדדים.

עוד תכניות

בחלוקת האחריות ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהצדדים לחוזה, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון.

בענייננו, בהתחשב ביחס בין חומרת המעשים או המחדלים של הצדדים, ובמידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם ואינטרס ההסתמכות של התובעים, נקבע כי אחריות הצדדים תחולק באופן שהתובעים יהיו זכאים ל-65% מהפיצוי.