וגר מנמ"ר עם CTO?
תפקיד מנהל הטכנולוגיות הראשי בארגון (CTO) תפס תאוצה בעשור האחרון. המגזין CIO סבור שזו תקופה מספיק ארוכה כדי לבחון את משמעותו של התפקיד והשפעתו על כלל תפקידי ה-IT בארגון, ולהתמקד במיוחד במערכת היחסים שלו עם המנמ"ר בארגון, מערכת יחסים של אהבה ושנאה.
תפקיד ה-CTO החל להיות מאויש בעיקר אצל חברות טכנולוגיות, ספקיות פתרונות, אולם התפקיד צבר תאוצה בתקופת חברות הדוט.קום למיניהן. בחברות אחרות נגזר התפקיד מתוך מחלקות ה-IT וככול שהוא צבר יוקרה ותאוצה התרבו הקונפליקטים והצרות. כיום, בארגוני היי-טק וחברות גדולות, ה-CTO נהנה מיוקרה לא פחות גדולה מה-CIO ובמקרים רבים אלו תפקידים מקבילים, והמחזיקים בהם אינם מדווחים איש לרעהו. אבל בשטח, הם נפגשים לא מעט.
לכאורה, ה-CTO הוא ה"חזאי" הטכנולוגי של הארגון, אבל בפועל הוא עוסק לא מעט בחיי היום היום של ה-IT והגבולות מתחילים להיטשטש. במבנים מסורתיים של ארגונים שאנו מכירים, ה-CTO מחפש לעיתים הגדרה ומקום ראוי מבלי לדרוך על אחרים. במחלקות IT השונות, ה-CTO אחראי לכל מופעי ה-IT המוכרים. כמעט כל בעלי התפקידים בארגון ה-IT מדווחים ל-CTO. בארגונים מסויימים בארצות הברית, יש תופעה ברורה לפיה ה-CIO מקבל דיווחים מ-2-3 מחלקות ואילו השאר מדווחים ל-CTO.
בסרגל המדידה של מועצות מנהלים, הערך המוסף שה-CTO מביא, או יותר נכון מספר שתפקידו אמור להביא, גבוה יותר בעיני המנכ"לים מאשר זה של המנמ"ר, שברבים מהארגונים עדיין לא הצליח לצאת מהתדמית של "הטכנאי הראשי" של החברה. במציאות שבה ה-CTO אחראי על 12 קבוצות דיווח והמנמ"ר על 2-3, החלו בארצות הברית לשאול שאלות לא נעימות בקול רם: אז בשביל מה אנו צריכים מנמ"ר? פערי המעמדות שנוצרו בין ה-CTO ל-CIO, למרות שה-CTO יצא מתוך ה-CIO, הם שאלה מעניינת, ועוד יותר מעניין לעקוב ולראות כיצד הארגונים מתמודדים איתם.
יש ארגונים בהם לאנשים ברור שאם רוצים ליזום משהו חדש שיקדם את העסק, ויש להם טיוטה של הרעיון, הם מן הסתם ימצאו את עצמם יושבים מול ה-CTO ולא המנמ"ר. ואם מקשרים את שני התפקידים מתקשרים לצלע השלישית בסולם ה-C-LEVEL: ה-COO, שלא ממש מתקשר עם ה-CIO, ואז השאלה של נחיצות ה-CIO בארגון הולכת ומתחדדת. המאבקים מתחת לפני השטח בין ה-CTO ל-CIO הובילו לתיאורים שונים של תפקיד מנהל הטכנולוגיות בארגון. במאמר במגזין CIO הוא מכונה ה"צאר", מאחר ויש לו סמכויות כמעט בלתי מוגבלות שיש להן השפעה על כלל הארגון. מצד שני המנמ"ר הוא שאחראי על אספקת כל התשתיות כדי שליבת העסקים של הארגון תעבוד כמו שצריך. אותו מנמ"ר מוצא את עצמו חסר סמכויות כאשר בוחרים את התשתיות.
בין שני בעלי תפקידים בכירים אלו, תפקיד ה-CIO מאויש על ידי בעל עמדה בכירה בארגון, מישהו שהפוליטיקה הארגונית מוכרת לו היטב והוא שוחה בה כמו דג במים, מה שאי אפשר לומר על ה-CTO, שנחשב לאיש שתמיד עסוק בלימודים, בחיפוש אחר הדבר הבא שיביא את המכה לחברה בה הוא מכהן כחבר הנהלה. ההבדל המהותי הזה, שכנראה לא ישתנה בקרוב, הוא אחד העוגנים שמבטיחים שלא תהיה פגיעה בתפקיד המנמ"ר כשיש בסביבה CTO חזק. אבל המגזין CIO מביא נימוק חזק ביותר מדוע לא צריך לדאוג יותר מדי למעמד המנמ"ר, לפחות מצד ה-CTO: המהנדסים, המפתחים ושאר בעלי תפקידים דומים שמהם צומח ה-CTO הם אנשים בעלי חזון. חזון לא מתיישב בדרך כלל עם דברים "קטנים" ומרגיזים של ניהול שוטף ובעיקר שליטה על תקציבים, קביעת סדרי עדיפויות ופוליטיקה פנימית. אלו הם תפקידים שלעולם ישארו בידי המנמ"ר ולכן אפשר לומר שכמו בחזון העצמות היבשות - וגר מנמ"ר עם CTO...
