ההחלטה לא לשלם תוספת יוקר - הלאמה של שוק העבודה

אתמול (ג') דחה בית הדין הארצי לעבודה עתירה שהוגשה על ידי ארגון המורים העל יסודיים באמצעות סיגל פעיל ועניינה תשלום תוספת יוקר למורים חברי הארגון לתקופה שמחודש יולי 2005 ועד 2006.

בית הדין קבע בפסק דין תקדימי כי עובדי ההוראה חברי ארגון המורים אינם זכאים לתשלום תוספת היוקר בשיעור 2.1% עבור התקופה שמ- 1 יולי 2005 ועד יוני 2006, חרף שארגון המורים העל יסודיים לא חתם ולא הצטרף להסכם הקיבוצי שנחתם בין המעסיקים במגזר הציבורי לבין הסתדרות העובדים החדשה במסגרתו נדחה מועד תשלום תוספת היוקר הנ"ל ל- 1 יוני 2006 ולא חתם ולא הצטרף להסכם הקיבוצי שנחתם עם הסתדרות המורים.

בית הדין קבע כי מאחר ותשלום תוספת היוקר מקורו בהסדר קיבוצי חד צדדי בו החילה המדינה על העובדים במגזר הציבורי תוספת יוקר בשיעור הגבוה משיעור תוספת היוקר כפי שהוחלה לגבי שכירים במשק מכוח צו ההרחבה, ומאחר והוחלה לגבי מורים חברי ארגון המורים דחית תשלום קצובת הבראה ומענק יובל כפי שהוחלה לגבי חברי הסתדרות המורים שחתמה על הסכם קיבוצי בנדון, אין עובדי ההוראה חברי הארגון זכאים לתשלום תוספת היוקר הנ"ל לתקופה האמורה.

עוד קבע בית הדין כי אין מחלוקת שההסכם שנחתם עם הסתדרות המורים ושהאריך את מועד הדחיה לתשלום אינו חל במישרין על ארגון המורים וחבריו אולם יש לבחון התמונה בכללותה, וכי ההסדר לדחית תשלום נבע מתוך אחריות לאומית שגילו ההסתדרות הכללית והסתדרות המורים, ודחית התשלום מהוה חלק אינטגרלי מהסדר תשלום תוספת היוקר למגזר הציבורי ודרישת התשלום אינה מתישבת עם עקרונות צדק ושיויון והשכל הישר.

בית הדין לא בחן את הסוגיה מה משמעות השעיית תוקפו של הסכם קיבוצי והאם השעיה כמוה כביטול צו הרחבה כפי ביטולו כאשר תם תוקפו של ההסכם שהורחבו הוראותיו.

פסק דינו של בית הדין הארצי אינו יוצר שויון בין העובדים אלא מהוה למעשה הלאמה של שוק העבודה במסווה של שויון וצדק, שכן פסק הדין נותן תוקף לשלילת תשלום בשל העובדה שנחתמו הסכמים קיבוציים עם ארגוני עובדים אחרים וענינם דחית התשלום, כאשר אין חולק שהסכמים קיבוציים אלה אינם חלים ומחייבים מעצם חתימתם את חבריו של ארגון העובדים שלא חתם עליהם.

פסק הדין מעורר שאלות רבות. הגם שלכאורה מדובר בדחיה שכרוכה ושלובה בתכנית לייצוב המשק, מדוע להחיל את הוראותיה על מי שאינם צד לה? על מי שלא חתמו ולא נתנו הסכמתם בהסכם קיבוצי לתכנית זו?

עוד תכניות

ומה דינה של הענקה או דינו של תשלום שבוצע במשך שנים רבות? האם עצם העובדה כי יושם מכוח הסדר חד צדדי מעניק למעביד את היכולת והאפשרות לקרוע הסדר זה כרצונו בבחינת הסכם העבודה הינו עץ ולו ענפים וברצון המעביד הוא כורת ענף ענף? ומה דינו של תשלום ששולם במשך שנים וכך פעלו הצדדים והסתמכו על תשלומו?

ולשם מה נדרשה איפוא חקיקה להסדרת עידוד הצמיחה? שהרי תוצאת פסק הדין היא כי ספק אם היה צורך בחקיקה כאמור, מקום בו דובר בתשלום ששולם על ידי המעסיקים במגזר הציבורי לכלל עובדי המגזר לאחר סיכום על תשלומו עם הסתדרות העובדים הכללית החדשה? ומדוע אם כך השוויון אינו חל מקום בו ישנם עובדי הוראה במגזר הציבורי המבוטחים בפנסיה צוברת ותנאיהם גרועים מתנאי אלה המבוטחים בפנסיה תקציבית? ומדוע השויון אינו חל כאשר מדובר בתנאי פרישה בהם נפגעת אותה אוכלוסית עובדי הוראה המבוטחת בפנסיה צוברת לעומת אוכלוסית עובדי ההוראה המבוטחת בפנסיה תקציבית?

אין חולק כי פסק הדין מעורר שאלות נוגות, קל וחומר כאשר מדובר באוכלוסיית עובדים אשר ידוע לכל בר בי רב כי תנאי שכרם ועבודתם אינם מהוים תמורה הולמת לנדרש מהם.

*מאת: עו"ד דרור גל, מומחה בדיני עבודה, שותף במשרד סטריקובסקי, גל, ברוך, פורת - משמש כיועץ משפטי חיצוני לארגון המורים בבתיה"ס העל יסודיים