ההוצאה על מו"פ ב-2006 גדלה ב-13% ל-28.3 מיליארד ש'; ענף התוכנה ממוקם בראש הטבלה
ההוצאה על מחקר ופיתוח בתחומים האזרחיים הגיעה בשנת 2006 ל-4.5% מהתוצר המקומי הגולמי, קרי ל-28.3 מיליארד שקלים מתוך סך תוצר של 633 מיליארד שקלים. המדובר בגידול מספרי של 13.65% לעומת סכום של 24.9 מיליארד שקלים שב-2005 היוו 4.4% מהתמ"ג שעמד על 589 מילארד שקלים; כך עולה מדו"ח המפרט את ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי שפירסמה אתמול (ד') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. עוד עולה מהדו"ח, כי 77% מההוצאה על מו"פ מוקדשת למחקר ופיתוח של מוצרים ושירותים חדשים במגזר העסקי, ומתוכה ההוצאה הגדולה ביותר היא על שירותי תוכנה, ולאחר מכן על מחקר ופיתוח המתבצע בחברות סטארט-אפ ובגופי מו"פ של חברות זרות. השאר מתחלק בין שאר חברות התעשיה, בעיקר בתחומי התקשורת, האלקטרוניקה ציוד תעשייתי לבקרה ומיכשור רפואי.
גידול בהוצאה על מו"פ יכול לנבוע משלושה גורמים: גידול במספר החברות העוסקות במו"פ, גידול במספר העובדים ועליה בשכר המפתחים. ההערכה היא שמדובר בשילוב של כל שלושת הגורמים. על פי אומדנים ראשונים, עלתה ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי במחירים קבועים ב-4.5% בשנת 2006, לאחר עלייה של 3.2% בשנת 2005 ועלייה של 1.7% בשנת 2004. תפתחות זאת משקפת עלייה של 5.2% בהוצאות על מו"פ במגזר העסקי ב-2006, לאחר עלייה של 4.1% ב-2005 ועלייה של כ-3% בשנת 2004.
ואולם לא בכל התחומים גדלה ההוצאה על מו"פ באורח דומה וישנם אפילו מקטעים שההוצאה עליהם קטנה. נאוה ברנר, מנהלת גף חשבונות השירותים החברתיים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הסבירה ל-DailyMaily כי בשנת 2004 – השנה האחרונה שלגביה ישנה חלוקה מדויקת בין יעדי ההשקעות במו"פ - היווה המו"פ בתוכנה 37% מכלל הסכום, כאשר חברות המו"פ היוו 23% והשאר התחלק בין חברות התעשיה האחרות. לדברי ברנר, העלייה בהוצאה על מו"פ במגזר העסקי ב-2006 משקפת בעיקר עלייה בחברות המו"פ (16%) ובשירותי התוכנה (3%). בענפי התעשייה הייתה דווקא ירידה של 1%, בהמשך לירידה של 3% בשנת 2005. כלומר שנתונים אלה מעידים על צמצום של הפער בין ההוצאה למו"פ בחברות מו"פ לבין ההוצאה למו"פ בחברות תוכנה, לאחר שבשנת 2005 היה מגזר התוכנה אחראי למרבית הגידול לאחר שצמח ב-14% והשנה הוא צמח רק ב-3%.
ההוצאות הממשלתיות הישירות – 4 מיליארד שקלים מלבד המגזר העסקי, ההוצאה על מו"פ במגזרים אחרים עלתה גם היא ב-2006; במגזר הממשלתי עלתה ההוצאה למו"פ ב-2006 ב-2.4%, לאחר עלייה של 1.9% ב-2005, ובמגזר המוסדות ללא כוונת רווח הייתה עלייה של 4.7%, בהמשך לעלייה של 2.2% בשנת 2005. במוסדות להשכלה גבוהה ההוצאה למו"פ עלתה בשנת 2006 ב-1.4%, לאחר ירידה של כ-1% ב-2005.
הוצאות משרדי הממשלה למו"פ אזרחי הסתכמו בשנת 2006 ב-4 מיליארד שקלים. הוצאות אלה כוללות ביצוע מחקרים, הזמנת מחקרים מגורמים אחרים, והעברות למימון מו"פ שבוצע על ידי סקטורים אחרים לרבות הוועדה לתכנון ולתקצוב השכלה גבוהה (ות"ת). עיקר הוצאות המו"פ היו במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה וחלקו של משרד זה הגיע ל-64% מסך הוצאות משרדי הממשלה למו"פ (ללא ות"ת) בשנת 2006. הוצאות משרד התמ"ת למחקר ופיתוח, במחירים שוטפים, עלו בשנת 2006 ב-2%, לעומת ירידה של 7% בשנת 2005.
פירוט הוצאות משרדי הממשלה על מו"פ אזרחי לפי יעדים, מראה שבשנת 2006 הופנו 52% מההוצאות לקידום הידע הכללי, בעיקר החלק שממומן על ידי הוועדה לתכנון ולתקצוב השכלה גבוהה. בנוסף, הופנו 32% מההוצאות לקידום טכנולוגיה תעשייתית. עיקר ההוצאות בתחום זה היו מענקים, שנתן משרד התעשייה והמסחר לחברות עסקיות.
מקום ראשון בעולם כשפונים להשוואה בינלאומית, מתגלה תמונת מצב מחמיאה למדי לישראל. נתון זה מעודכן בלמ"ס לשנת 2005, כאשר בשנה זו כאמור שיעור ההוצאה למו"פ אזרחי מהתמ"ג בישראל היה 4.4% והוא הגבוה ביותר בהשוואה לארצות החברות בארגון ה-OECD. אחוז ההוצאה היה 3% ומעלה במדינות שוודיה (3.7%), פינלנד (3.5%) ויפן (3.3%). בשבע מדינות היה אחוז ההוצאה בין 2.1% ל-2.9%: אוסטריה, איסלנד, ארה"ב, דנמרק, גרמניה, שוויץ וקוריאה, ובשאר המדינות בין 0.5% ל-1.9%.
