תקנות חדשות לעיצוב מרפסות בבניינים

תקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), בנוסחן הקיים, משפיעות על עיצוב חזיתות הבניינים בישראל ועל איכות דיור המשתמשים.

על פי התקנות הקיימות, שאושרו בשנת 1992, בליטות המרפסות מקירותיו החיצוניים של הבניין אינן מחושבות בסך השטחים המקורים בדירה, אלא אם הקירוי נמצא בגובה של שתי קומות לפחות מעל רצפת המרפסת. תקנות אלה יצרו אילוצים אדריכליים ומבניים ו"שפה" אדריכלית, הזרה בדרך כלל לאופיו של המבנה או האזור. במקרים רבים מנעו התקנות הקמת מרפסות בכלל, ובמקרים אחרים נבנו מרפסות בולטות, המכונות "מדלגות".

באקלים הישראלי, החם והלח, מהוות המרפסות אמצעי חשוב בהצללה על קירות הדירה ומספקות שטח חוץ צמוד לדירה. אולם, מיקום המרפסות מעוות את מראה חזיתות הבניינים וגורם מטרדים לתושבים, לדוגמא: חלון הקומה שמעל למרפסת משקיף עליה וסופג את הרעשים הנוצרים בה וכך נוצרת פגיעה בפרטיות.

המועצה הארצית המליצה, לפיכך, על תיקון התקנות והסרת העיוותים הנגרמים בעטיין. מדובר בשינוי דרמטי שיתרום רבות לחזות הערים ולשיפור מרחב המגורים העתידי.

התקנות החדשות יגבילו את סך כל שטחן של מרפסות הפטורות מחישוב שטחים ל- 12 מ"ר או 10% משטחה העיקרי של הדירה (הנמוך מביניהם). שטח עודף במרפסות ייחשב במניין השטח העיקרי המותר לבניה.

שינוי התקנות יחייב הקפדה מיוחדת של הרשויות על מניעת סגירת מרפסות, אשר תחשב סטייה מההיתר ותביא להכללת שטח המרפסת הסגורה במניין השטח העיקרי בדירה.