מנהל מקרקעי ישראל יפצה חברה ב-12 מ' ש'
בפסק דין חריג חייב השבוע בית המשפט המחוזי בתל אביב את מינהל מקרקעי ישראל לפצות חברה פרטית בסכום של מעל 12 מיליון שקל הכולל הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של כ-15%, בגין הפרשי עליית ערך קרקע מאז הפרת הסכם שארעה לפני למעלה מ-50 שנה.
מדובר למעשה ב"סיבוב שני" של הדיינות ארוכת שנים בין החברה לבין המינהל, כשבכל אחד מה"סיבובים" מפסיד המינהל הפסד מוחץ. חיובו של המינהל בסכום פיצויים נכבד זה בא לאחר שבפסק דין קודם, חריג גם הוא, שניתן בשנת 2002, כבר חוייב המינהל לתקן את ההפרה המקורית, ולהעביר לבעלות החברה את הקרקע שלא העביר לה עת נחתם ההסכם המקורי בראשית שנות ה-50.
החברה, בבעלות בני משפחת פאגלין (עמיחי פאגלין ז"ל היה בזמנו קצין המבצעים של האצ"ל ולאחר מכן יועצו של רה"מ מנחם בגין למלחמה בטרור; בבעלות החברה היה מפעל לתנורים בו יוצר בזמנו התנור ששימש לשריפת גופתו של אדולף אייכמן), רכשה מאת המינהל בשנת 1951 שטח של כ-4 דונם. בפועל הועבר לחברה רק שטח של כ2.8 דונם, ומחדל זה של המינהל תורץ על ידו במניעות תכנוניות.
החברה בייצוגו של עוה"ד ארי וקסלר, ראש מחלקת הנדל"ן במשרד גרוס, קליינהנדלר, חודק, ברקמן ושות' יצאה למאבק משפטי. ב"סיבוב הראשון", שהסתיים בפסק דין חלוט בשנת 2002 - פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת צ'רניאק) כי על המינהל להעביר לחברה את הקרקע החסרה, בלא תשלום ואף מתח על המינהל ביקורת קשה. החברה אשר נאבקה על יצירת מצב תכנוני שיאפשר להעביר לה את הקרקע החסרה, נתקלה לתדהמתה לאחר עשרות שנים בדרישה מקוממת של המינהל, שהפר כזכור את ההסכם, לא לשלם לו בגין הפרשי עליית ערך הקרקע מאז שנות החמישים.
החברה ועורכי הדין יצאו למאבק נוסף: הפעם, על קבלת הפיצוי הכספי בגין הנזק שגרמה להם אותה דרישה קפקאית ומקוממת של המינהל. פסק הדין בהדיינות שניה זו, שאף היא ארכה כמובן שנים, ניתן בימים אלה על ידי השופטת של בית המשפט המחוזי בתל אביב, דניה קרת. בית המשפט חייב כאמור את המינהל לשלם לחברה סכום של מעל לשנים עשר מיליון ש"ח כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15%.
לדבריו של עו"ד ארי וקסלר "הדיינות זו מהווה דוגמה לכך שאין כל סיבה להתייחס למעשיו ולמחדליו של מנהל מקרקעי ישראל כ"גזירת גורל" שיש להשלים עימה. מי שניחן באורך רוח, בנחישות ובהתמדה, יוכל במרבית המקרים לתקן את העוול שנגרם לו גם לאחר שנים רבות". וקסלר גם הביע תקווה כי בכך באה הסאגה הארוכה והמיותרת מלכתחילה, לסיומה: "אני מקווה שהמדינה לא תפעל בצורה רפלקסיבית, לא תערער ולא תטריח גם את בית המשפט העליון לומר את דברו על התנהלות המינהל במקרה ברור ומקומם זה, ולא תעמיס על קופת הציבור חיוב נוסף בסכומי הוצאות כבדים שיושתו עליה אם יוגש ערעור וזה, כצפוי נוכח נסיבותיו הברורות של העניין- יידחה".
