שירות אזרחי – עכשיו
ולא נולד בגלל התבטאות זו או אחרת של שר ביטחון או רמטכ"ל. בדומה לנושאים אחרים, גם סוגיה זו לא תיפתר על ידי דיבורים, בדיוק כמו שיצחק רבין ז"ל לא פתר את בעיית היורדים מהארץ כאשר כינה אותם "נפולת של נמושות". עכשיו, כענני האבק שהמאבק הנוכחי הותיר, ניגשים קומץ האנשים שיזמו את המחאה הציבורית, כדי להתחיל לנסות להניע תהליכים בכמה מישורים. המישור האחד הוא הציבורי-תודעתי-חינוכי, קרי החזרת הגלגל אחורה והפיכת התרומה למען המדינה, בכל דרך שהיא, לחובה אזרחית שכל אדם ואדם בחברה הישראלית יצטרך לבצע. המישור השני, הוא פעילות פרלמנטרית שתעודד את חברי הכנסת ונציגי הציבור לעגן בחוק את הפעילות למען החברה או המדינה במשך שנתיים או שלוש (בנות ובנים בהתאמה) בכל דרך שהיא.
המאבק הציבורי רב השנים, אליו מתחברים רוב נציגי הציבור החילוני, הוא מאבק בחוק טל, המאפשר ל-11% מכלל אוכלוסיית הבוגרים בישראל לשבת באוהלה של תורה, בשעה שחבריהם משרתים בצה"ל. הפעילות הציבורית מתבצעת על ידי ניסוח עצומה שאמורה לכלול אלפי חתימות, על ידי פנייה לשר הביטחון ועל ידי מפגשים אישיים עם מגזרים שונים של האוכלוסיה כדי לצמצם כמה שיותר מהר את ממדי תופעת ההשתמטות. זאת, מאחר ועל פי נתונים עדכניים, 25% מבני מחזור הגיוס אוגוסט נשארו בבית ולא הגיעו לבקו"ם כדי להתגייס מסיבות אלו או אחרות.
המסרים עולים בשיחה רגועה אבל מאוד נחושה עם שניים מראשי המאבק שההניעו את התהליך בשבועות האחרונים: מירי בראון, המגדירה את עצמה כ"אזרחית מון השורה" - אמא לשלושה בנים ששירתו כולם ביחידות קרביות, אמא לבן על סף גיוס ובת קטנה. בראון, אשת חינוך במקצועה, חוששת שעל פי קצב הגידול של מספר הצעירים והצעירות שאינם מתגייסים לצה"ל ולא עושים כלום למען החברה בישראל, נגיע מהר מאוד למצב שבו בקרב תלמידי י"ב על סף גיוס רק אחד מכל שניים יתגייס, בעוד שהשני ימשיך את חייו כרגיל. שותפה למאבק הוא ראובן אגסי, איש היי-טק ותיק וקצין בכיר במילואים. אגסי לא הכיר קודם לכן את בראון - הוא ראה את הפרסומים בכלי התקשורת, הצטרף למחאות ברחוב ואמר בליבו כי יש להתגייס למאבק הזה ללא פשרות, בכל הכוח ובכל החומרה. אגסי, שמכיר כמה וכמה בכירים בענף, עורך סבב פיגשות בימים אלו עם בכירים בענף, אנשי ציבור וראשי רשויות מקומיות. הוא משוכנע שענף ההיי-טק על רבדיו השונים חייב להתגייס למאבק הציבורי שתכליתו היא לא מסע נגד המשתמטים, אלא בעד שירות אזרחי לאומי למען המדינה על פי חוק.
אגסי מחזיק בדעה שנויה במחלוקת, לפיה אחד הגורמים העיקריים להשתמטות הוא חוק טל הידוע לשימצה, שנקרא על שם ועדה ציבורית שישבה במשך שנים, כדי להסדיר את שירותם הצבאי של החרדים. באחרונה אישרה הכנסת את הארכת תופקו של החוק לחמש שנים נוספות, ולמרבה הביזיון כמעט על חברי הקואליציה בכנסת חתמו עליה. הסיבה היתה פרוזאית למדי: בחירתו של שמעון פרס לנשיא עמדה על כף המאזניים, ובכנסת ידעו היטב שאם הקואליציה לא תצביע עבור החוק, רובי ריבלין יהיה נשיא המדינה הבא ופרס - שוב יפסיד.
גם בראון וגם אגסי מסכימים, כי ההד התקשורתי שניתן למחאה שלהם, עלה על פסים לא נכונים במידה מסויימת. זאת, משום שבמשך כמה ימים עסקו כל אמצעי התקשורת בגיוסם או באי גיוסם של אומנים, זמרים מפורסמים וסלבס למיניהם. העליהום עליהם יצר רושם שהמאבק שוב ייכשל על רקע פופוליזם זול וחסר פרופורציה. צה"ל מאז ומעולם הקל והלך לקראת אוכלוסיות מיוחדות, בין היתר כשרונות מוכחים, ואיפשר להם לשרת בצה"ל מחד, ולא לאבד את הכישורים שלהם - מאידך. כך זה במוסיקה, משחק, ספורט ובתחומים אחרים. המהומה התקשורתית גם הכניסה תחת יריעה אחת את אלו ששירתו באופן חלקי, אלא ששוחחרו באופן רשמי על ידי צה"ל ואלו שהשיגו את זה בדרכים לא כשרות או שקיבלו פטורים מרופאים מומחים שלא בצדק.
כעת, כאשר הרוחות נרגעו, מנסים ראשי המאבק למצב את מה שהם מבקשים להשיג בעזרת הציבור הרחב וכמובן ציבור אנשי היי-טק, קוראי מדור זה. היעדים הם מאוד ממוקדים:
א. בדיקה מסיבית בתוך צה"ל האם הקרטריונים לשחרור חיילים השתנו והאם היד אינה קלה מדי על הדק השחרור. ב. מסע הסברה ושכנוע מדוע הגיוס הוא חלק מהחובה האזרחית של כל נער ונער. ג. גיבוש שורת הטבות שיתנו עדיפות מוחלטת וברורה לכל מי ששירת בצה"ל, בעיקר בקבלה לעבודה בשירות הציבורי, בחברות היי-טק גדולות ובכל מקום אחר. בתוך כך, מתן עדיפות לחיילים משוחררים בקבלה למוסדות אקדמיים, במשכנתאות, בכל מה שקשור לתשלומי מס למדינה ועוד. ד. עיגון בחוק ברור ומחייב: על כל צעיר לתרום למדינה, אלא אם הוא אינו כשיר להתגייס. בנושא הזה מהדהדת אימרתו של השחקן שלמה וישינסקי, אב שכול, שהתגייס למסע: "מי שלא יכול להחזיק נשק, שיחזיק מטאטא.
פורום ההורים שנאבק בתופעה נחוש בדעתו, כאמור, לחזק את המחאה הציבורית נגד חוק טל. המאבק מתנהל בין היתר באמצעות אתר אינטרנט שהקים פורום ההורים בכתובת www.shivyon.co.il. שם ניתן לקרוא את תולדות המאבק עד היום, לרבות הסיקור התקשורתי, המפגשים עם חברי כנסת כגון איתן כבל, עמי איילון ואחרים שלקחו על עצמם להיות ראשי השדולה בכנסת שתיאבק בחוק טל ולמען שירות אזרחי חובה למען המדינה, וכמובן העצומה שצוברת תאוצה מדי יום.
לחשוב חיובי אגסי מסכים, כי הגישה צריכה להיות חיובית - בעד שירות למדינה ולא רק נגד, אבל לצערו הוא משוכנע שאם לא ינקטו צעדים מיידיים שיצרו אפליה לטובת אלו שמתגייסים, מצב ההשתמטות יילך ויחמיר. צעדים פשוטים שהוא מציע לדוגמה: קיבלת פטור מצה"ל? לא נורא. אתה רוצה ללמוד באוניברסיטה? שלם שכר לימוד מלא. אתה רוצה ביטוח רפואי בקופת חולים: הביטוח שלך יעלה לך הרבה יותר כסף. הלכת לביטוח לאומי? דמי הביטוח שתשלם יהיו הרבה יותר יקרים מחבריך ששוכבים עכשיו במארבים.
"המדינה מסבסדת הרבה מאוד שירותים שאותם צעירים שלא מתגייסים מקבלים ללא הצדקה", אומר אגסי "כך, למשל, שכר לימוד באוניברסיטה, תחבורה ציבורית וכן הלאה". לדבריו, מי שירצה "לכפר" על אי שירותו, יוכל להתנדב מסגרות חברתיות שהמדינה תשלח אותו אליהן. החברה שלנו היא קוטבית, אומר אגסי, יש בה כל כך הרבה מצוקות, פערים, קשיים ומחסור חמור באנשים שיכולים לסייע. שירות של שנתיים או שלוש באותם מקומות, ישפר לדעתו לאין ערוך את איכות החיים במדינה. זה צודק, זה זועק. אבל זה מחייב שינוי מהותי באחת התכונות היותר מעצבנות בחברה הישראלית: הנכונות להתנדב ולהירתם למאבק. כבר כעת חשים ראשי הפורום, כי הם לא מצליחים לגייס המונים כפי שרצו. אנשים באו למחאה בתחילה, הזדהו עם הפרסומים בכלי התקשורת ואחר כך ממשיכים את חייהם כרגיל. בקצב הזה זה לא יילך, מזהירים אגסי ובראון. יש כאן תחילתו של מסע ארוך ומפרט, שלא ייגמר ביום או יומיים, אבל הוא צועד נגד שעון החול, שמכפיל ומשלש את מספר החרדים שיכולים לא להתגייס בגלל חוק טל ואת מספר הצעירים שמצליחים לקבל פטור מצה"ל מסיבות אלו או אחרות.
שוב, מדגישים השניים, אין לנו כוונה לרדוף אחרי אלו שמקבלים פטור כחוק, אבל אנחנו רוצים לוודא קודם כל שמספרם לא יגדל ללא סיבה ושנית שהם יתרמו מזמנם ומרצם כמה שנים מחייהם. אגסי אומר, כי למרות הכל צריך למקד את המאבק בהגדלת שורות החיילים שילכו לשירות הקרבי או ביחידות שתומכות ביחידות אלו. "התפיסה של צבא קטן וחכם קרסה", אומר אגסי, " אנחנו מוקפים מכל עבר - סוריה, לבנון, איראן, חמאס ועוד. בשביל זה צריך צבא גדול וחזק, אבל אם לא יהיו לא חיילים, הוא לא יהיה גדול", הוא אומר בהתרגשות.
