לוח וגיר, מפה על הקיר

החום הכבד ששרר באולם הטקסים של משרד ראש הממשלה בירושלים - למרות המזגנים שעבדו ללא הרף, הזכיר לרבים את כיתות הלימוד הצפופות, של שנות ה-60' וה-70'. אבל האווירה החגיגית והמפרגנת, וכן הנאומים הקצרים ומחממי הלב, הם אלו שלא נתנו לקלקל את המעמד החגיגי של השקת פרויקט "מחשב לכל מורה". היה משהו סמלי בצירוף של ארבעת המכובדים על הבמה: יוסי וסרמן , מזכ"ל הסתדרות המורים, פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך, שנמצאת בעיצומו של מאבק למניעת השביתה של המורים העל-יסודיים, ראש הממשלה אהוד אולמרט, ואורי בן ארי.

אולמרט נראה נינוח ומרוצה. עיתוי מקרי הביא בלוח הזמנים הצפוף שלו, לשני אירועים סמוכים בנושאי חינוך. בשניהם זכה למחמאות ובשניהם הרגיש כמו בבית. האירוע הראשון היה ביום שני בערב, בנאום הסיכום שנשא בכנס העיר חולון לחינוך. השני היה שלשום בלשכתו, בו חנך את פרויקט "מחשב לכל מורה". הסמליות היא כפולה. כאשר בנימין נתניהו עלה לשלטון לפני יותר מעשור, "מחשב לכל ילד" היה אחד מפרויקטי הדגל שלו. כעת גם לאולמרט יש נקודות במגזר החינוך: הוא תומך בפרויקט שאפתני, שמונע על ידי תורמים חיצוניים, והוא פרי חזון של איש אחד, אורי בן ארי, עד לא מכבר סגן נשיא לשיווק בנס טכנולוגיות, ויו"ר קרן אתנה, שמפעילה את הפרויקט.

בן ארי ואולמרט נפגשו בהודו לפני שבע שנים, בעת סיור שערך אז אולמרט כשר התמ"ס. בין השניים נוצרה כימיה, וכאשר בן ארי החל להריץ את הרעיון, הוא מצא אוזן קשבת אצל אולמרט, גם לאחר שמונה לתפקיד ראש הממשלה.

נרגש במיוחד היה וסרמן, המזכ"ל הבלתי נלאה של הסתדרות המורים. השנה, לראשונה, יילכו כל המורים החברים בארגונו, לפתוח את שנת הלימודים ללא איום בשביתה. זאת, לאחר שהשיג עבורם הסכם רב-שנתי. על הבמה אצל ראש הממשלה הוא חגג עוד ניצחון קטן ומתוק על היריב: ארגון המורים העל-יסודיים. אלו הולכים לשנת הלימודים ללא הסכם, ואת המחשבים הניידים יקבלו דווקא המורים היסודיים.

זו כנראה גם הסיבה שוסרמן פתח את נאומו בציטוט חלקי מתוך שיר של יענקל'ה רוטבליט, "לוח וגיר". השיר מתאר את אהבת המורה לכיתה, אבל מבטא ללא ספק את הגעגועים של התלמיד אל ימי בית הספר. וסרמן אמר, כי הטקסטים האלו עדיין אומרים משהו לקהל שיושב באולם, אולם בעוד עשר שנים, יהיו ללא ספק מורים בכיתות שינתחו עם הילדים את המשמעות של המילים בשיר, כאשר אף אחד מהם לא יידע במה מדובר. "הלוח, הגיר, המפה וכל הסממנים של המורה בכיתה - מרוכזים כיום בעכבר אחד קטן", ציין וסרמן, "לנו המבוגרים קשה לדמיין את המציאות החדשה. אבל, אנחנו נכנסים לעידן בו ידידו הטוב ביותר של האדם, כבר איננו הכלב או החתול - אלא העכבר. בלעדיו לא נוכל לעשות כלום, גם בכיתה".

וסרמן הוסיף, כי "למרות כל הטכנולוגיה והקידמה - האדם, המורה היה ויהיה הנכס העיקרי במערכת החינוך. זו הסיבה שנתנו יד לכל פעולה שתפקידה לשדרג את מעמד המורה".

עוד תכניות

סיכוי לשינוי במערכת החינוך ואכן, פרויקט "מחשב לכל מורה", הוא פרויקט עם הרבה סמליות. אם בעוד חמש שנים, 60,000 מורים בבתי הספר היסודיים ילכו לבית הספר עם מחשב נייד בתיק, אפשר יהיה לומר באמת שאחרי 60 שנה - משהו השתנה במערכת החינוך בארץ. צדקו אולמרט ותמיר בדברם על העוול שנגרם למורים בישראל, ועל תדמיתם הלא מוצדקת. האופנה בכל שיחת סלון, היא לרדת על המורים. "המורה אינה יודעת", "המורה אינה מבינה". המסר הזה עובר מהר מאוד לילדים, שחשופים לעולמות עכשוויים יותר מאשר המורה.

המשפט הקובע כי "המורה כבר אינו מקור הידע", הוא חמור ביותר. לא רק שהוא אינו מקור הידע, אלא הוא גם הפסיק להיות מקור הסמכות. ומה הפלא שעם משכורת של 2,800 שקלים לחודש, המורה הפסיק להיות מורה גאה. את התוצאות של מצב זה כולנו רואים. וסרמן סיים את דבריו בצורה חד משמעית: עם כל הטכנולוגיה, הקידמה והמיחשוב, המורה היה ויהיה במרכז העשייה, ורק מורים טובים ובעלי דימוי עצמי - יוכלו לשקם את מערכת החינוך.

"מחשב לכל מורה" הוא פרויקט שתלוי בסימני שאלה רבים. הוא תלוי בנכונות של השותפים לו בממשלה, להמשיך ולהינשא על הגלים של הרצון הטוב, ולא לתקוע מקלות בגלגליו. הוא תלוי קודם כל באנשי השטח: המורים, המנהלים, מנהלי המחוזות - שידעו להתייחס לפרויקט בכבוד הראוי, בזהירות המתבקשת, ולעודד את המשתתפים בו להתחבר לעולם הנייד. הפרויקט יעורר מהר מאוד את תיאבונם של ראשי רשויות מקומיות וראשי ערים. צריך להיזהר ולהזהיר, שלא יהפכו אותו לעוד כלי במערכת הבחירות שלהם, ולא יחמדו את הכסף שמגיע ממנו.

איפה הכסף? הפרויקט תלוי גם בקצב גיוס התרומות להמשכו. ההתחלה אמנם מבשרת רק טוב, אבל גם בן ארי ואנשי משרד החינוך, יודעים כי הדרך עוד ארוכה. חברות ההיי-טק, שתלמידי היום הם דור העתיד שיאייש את מקומות העבודה שלהם - חייבות להתגייס למאמץ. לא רק אינטל ומיקרוסופט. התקציב הוא לא גדול, אבל גם כדי לרכוש 60,000 מחשבים, צריך כסף, והזמן דוחק. בטקס שלשום ישבו נציגי גופים, קרנות ותורמים שונים, שיש להם המון רצון טוב, ועל כך יבורכו.

מורה עם מחשב נייד בעוד חמש שנים, נראה כדבר טריוויאלי לכל יושבי האולם בלשכת ראש הממשלה שלשום. אבל צדק אולמרט כשאמר, כי בשטח זה כלל לא מובן מאליו. רצה לומר שיש משהו לא טבעי ולא תקין, ואולי קצת מביש, שבשנת 2007 מתכנסים כמה עשרות יהודים טובים, כדי לבשר למורים של שנות ה-2012 שעד אז יהיו להם - אולי - מחשבים ניידים.

כל אחד מבאי הטקס לא היה מתחיל לעבוד במקום עבודה כלשהו, בטרם היו מראים לו היכן נמצא המחשב שלו. רק המורים היו צריכים להמתין לאורי בן ארי ולעוד קומץ אנשים טובים באמצע הדרך, אשר אכפת להם - כדי שיאפשרו לראש הממשלה ולשרת החינוך להכריז על המהפכה במערכת החינוך. בכל מדינה מתוקנת, רכישת מחשבים ניידים לעובדי ההוראה היתה חלק מתקציב משרד החינוך, כבר לפני עשור. לא בבית ספרנו. עכשיו רק נותר להתפלל ולהחזיק אצבעות להצלחת הפרויקט.