הסליחות שלא אמרנו

ערב יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש אישי, כמו גם לאומי. זהו יום שלקראתו נוהגים לבקש סליחות, וליישר קו, במיוחד בין אדם לחברו. השיחות שמתנהלות בשבוע שבין כסה לעשור בין האנשים, מסתיימות באיחולי "גמר חתימה טובה". בעולם העסקים, מרחב הבקשות לסליחה - רחב יותר וקשור בכל מיני דברים שקורים תוך כדי החיים השוטפים: התרגזויות, מריבות, מאבקים משפטיים מיותרים ועוד. כותב הטור, ואנשי המערכת שתחתיו, אשר עובדים בכלי תקשורת המבטאים את הקורה בענף אותו אנו מסקרים, מנדבים בזאת כמה סליחות מגזריות - בתקווה שאלו תתקבלנה.

המגזר העסקי-טכנולוגי סליחה בשם הספקים, האינטגרטורים והמיישמים למיניהם, על פרויקטים שלא עמדו בלוחות זמנים ותכולה, על תקציבים שחרגו הרבה מעל המתוכנן, על מערכות שיושמו ולא ממש עובדות, על רמת שירות מובטחת, SLA, שתמיד טעונה שיפור.

סליחה בשם הלקוחות, שלא תמיד יודעים מה הם רוצים. סליחה נוספת על שמדי פעם הם "מוציאים את הנשמה" לספקים, כדי להוכיח שניתן היה לחסוך בהוצאות, ולו גם בעוד כמה דולרים בודדים.

סליחה בשם כל האנליסטים, החוזים ומנתחי השוק למיניהם, שגם השנה לא דייקו בכל התחזיות שחזו, וסליחה עתידית על אלו שלא ממש תתגשמנה.

המגזר הציבורי-ממשלתי סליחה מהמדען הראשי, על הקיצוצים המתמשכים בתקציבי המחקר והפיתוח, בטענה השקרית, שאין כסף, בעוד שתקציבים רבים אחרים, מועברים לסעיפי הוצאות ממשלה שהם לא ממש מחויבי המציאות. סליחה מטעם המדען ואנשי צוותו, מכל אותן חברות, יזמים וסטארט-אפים, שיש להם את הטכנולוגיה הכי חמה, אלא שלא נמצאו לה התקציבים הדרושים, שוב בטענת השווא, של "אין כסף".

סליחה מכל 25 אלף המוחות המבריקים, אשר לא מצאו מקום בישראל והשכירו את מוחם לעמק הסיליקון שליד סן פרנסיסקו.

סליחה בשם משרד החינוך, המופנית אל כל אותם תלמידים בוגרי תיכון, שיוצאים לאזרחות ולא זכו ללמוד מתמטיקה חמש יחידות. לא מפני שאין להם יכולת ללמידה זו, אלא מפני שלא נתנו להם מספיק משאבים ותשומת לב.

סליחה מכל אותם בני נוער וילדים באזורי מצוקה ובעיירות פיתוח שאין להם את המותרות הבסיסיות: לגלוש באינטרנט ולשחק במחשב מתי שהם רוצים, כי להוריהם אין את הכסף הנדרש לכך.

עוד תכניות

סליחה בשם כל הלא מפרגנים באשר הם, שחבטו במשך כל השנה בפרויקטי מיחשוב ציבוריים וממשלתיים - מרכבה, ממשל זמין, שידרוג מערכות קיימות והעלאה לאוויר של החדשות. סליחה בשם כל אלו שכעת, אחרי ששני המותקפים הראשיים שניהלו את הפרויקטים באגף החשב הכללי - החשב וסגנו הבכיר - כבר לא יהיו, ולא יהיה לאיש האומץ והעוז לומר להם: סליחה, טעינו.

ולסיום, ואנחנו - המשמשים כשופר של הענף, מבקשים להוסיף:

סליחה שלא דיווחנו על תקלות בפרויקטים, סליחה על שלא התרענו מראש על קריסות עתידיות של חברות, סליחה אם ציטטנו תחזיות והערכות שבדיעבד לא היו נכונות, סליחה על שלא פרסמנו את כל מה שאנחנו יכולים ורוצים לפרסם - אבל פשוט לא הספקנו. סליחה אם לא ענינו על כל הציפיות והשאיפות של כל אחד ואחת מכם - הקוראים והקוראות.

גמר חתימה טובה