ראיות/שיקולים בהעדה ע"י אמצעי וידאו חזותי/עליון
עובדות וטענות: בשנת 2004 הגיש המשיב תובענה נגד המבקשים, בה טען כי המבקש 2 זייף את חתימתו על מסמכים שונים ובדרך זו העביר לבעלות המבקשים חברה בעלת נכסי מקרקעין שמניותיה היו שייכות לו. לאחר הגשת התביעה נסע המבקש עם משפחתו לארצות הברית. הוא נכנס למדינה באמצעות אשרת תייר ובמהלך שהותו שם הגיש בקשה לקבלת אשרת עבודה. המועד לחקירת העדים בהמרצת הפתיחה נקבע ליום 8.5.06. ביום 23.2.06 הגיש המבקש בקשה ליתן את עדותו באמצעות כינוס וידאו (להלן: הבקשה הראשונה). הוא ציין, כי הוא מצוי בהליכים לקבלת אזרחות אמריקאית וכי אינו יכול לעזוב את ארצות הברית כל עוד לא נסתיימו ההליכים. הבקשה נדחתה משום שלא נתמכה בתצהיר, וביום 20.4.06 הגיש המבקש בקשה נוספת הנתמכת בתצהירה של עו"ד. בית המשפט דחה גם את הבקשה השנייה בציינו כי לא ראה מקום לשנות מהחלטתו הקודמת, בעיקר משום שעומדות על הפרק שאלות של מהימנות וזיהוי. כן ציין, כי לא הוצגה בפניו בקשה לשלטונות ההגירה בארצות הברית ליציאה קצרה מתחומיה. ביום 4.5.06 הוגשה בקשה נוספת (להלן: הבקשה השלישית), אליה צורף תצהיר נוסף של עו"ד, בו צוין כי לא קיים בחוקי ההגירה האמריקאיים הליך המאפשר מתן אישור יציאה לתקופה קצרה מהמדינה. בית המשפט דחה גם את הבקשה השלישית תוך שהוא מפנה את המבקשים להחלטתו בבקשה השנייה. על כך בקשת רשות הערעור דנן.
דיון משפטי: כב' הש' מ' נאור (דעת הרוב): אכן, ההתפתחויות הטכנולוגיות העכשוויות מחייבות התאמה של הכללים הדיוניים לאמצעי להיוועדות חזותית. כאמור, בצד היתרונות יש לאמצעי היוועדות חזותית גם חסרונות ובעיות, שעיקרם העדר מרות ישירה של בית המשפט על העד הנמצא במרחקים. בנוסף, עלולות להתעורר אף סוגיות הנוגעות ליחסים בינלאומיים. חסרונות אלו מחייבים נקיטת מידה של זהירות בעת הפעלת שיקול הדעת לעניין התרת השימוש בהיוועדות חזותית. נפסק, כי המבחנים הבסיסיים שנקבעו עוד בראשית ימי המדינה – טעמם עדיין עמם, והרחבת הגישה צריכה להתבצע על ידי הגמשה ביישום של חלקם.
השיקולים, כאמור, שינחו את בית המשפט הם כי פניית המבקש נעשתה בתום לב; כי יש בידי העדים למסור עדות רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת וכי קיימת "סיבה טובה" המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ. לאור האפשרויות הטכניות הגלומות בדרך כלל באמצעי היוועדות חזותית, נקבע כי ניתן להקל במבחן "הסיבה הטובה", ובפרט לגבי עדים שלבעל דין אין שליטה על רצונם לבוא לישראל. עם זאת, בעניין שלפנינו גם יישום מרחיב של השיקולים מביא למסקנה שאין להתיר את גביית עדותו של המבקש בדרך של היוועדות מרחוק.
בבסיס המחלוקת שבין הצדדים עומדים מסמכים שלכאורה נחתמו על ידי המשיב. המבקש טוען שנכח בעת עריכת המסמכים וחתימתם על ידי המשיב. המשיב טוען כי חתימתו זויפה על ידי המבקש ולפיכך מבקש הוא לחקור את המבקש על סדר החתימות, על סימנים גרפים על צבע הדיו והעטים ששימשו לחתימות וכיוצא באלה עניינים. המשיב טוען שאם ייחקר המבקש בדרך של היוועדות חזותית, לא תתאפשר חקירה אפקטיבית בעניין צבעי דיו, סימנים גרפים על נייר, סימני עטים שונים וכיוצא באלה. לטענה זו יש לתת משקל רב. לפיכך, אין זה ראוי "לחשוף" את המשיב לכישלון חקירה שאינה מתאימה לכאורה לביצוע בדרך של היוועדות חזותית. כמו כן, מעבר לסימני השאלה העולים סביב שאלת יעילות החקירה בדרך של היוועדות חזותית בנסיבות העניין, הבקשה אף נגועה בחוסר תום לב ואף אינה מגלה "סיבה טובה". בתחילת ניהולו של התיק היה המבקש-הנתבע בארץ. לטענת המשיב הוא נמלט מהארץ ומכר את כל נכסיו. בבית המשפט המחוזי ציינה ב"כ המבקש כי הוא נמצא בחופשה קצרה בחו"ל. למעשה, כך מסתבר, הוא לא חזר ארצה והוא מבקש להשתקע בארצות הברית. על פי אישור משטרתי שצרף המשיב, נגד המבקש מתנהלת חקירה משטרתית בעניין המחלוקת שבין השניים, חקירה שלא ניתן להשלימה עקב כך שהמשיב עזב את הארץ, וכמובן אין גם אפשרות להגיש כתב אישום. בכוונת המשטרה להכריז על המבקש כדרוש לחקירה, ולהשלים את החקירה מיד כשיגיע ארצה. כמו כן הוצאו נגד המבקש צווי מאסר בתיקי הוצאה לפועל בעניינים אחרים. עובדות אלה שנטענו בתצהירו של המשיב לא נסתרו, שכן המבקש לא הגיש תצהיר שלו עצמו, אלא רק תצהיר של עו"ד כץ, מומחית לדיני הגירה, ולא הציג כל גרסה נגדית. בנסיבות אלו עולה לכאורה כי התחמקותו של המבקש מתחום השיפוט אינה בתום לב. רצונו של המבקש להימנע מהגעה לישראל כדי להינצל מזרועות החוק אינה יכולה להוות סיבה טובה המצדיקה היענות לבקשתו. על כן דין הערעור להדחות.
כב' הש' א' גרוניס (דעת מיעוט): סמכותו של בית המשפט להורות על גביית עדות במשפט אזרחי מחוץ למדינה קבועה בסעיף 13 לפקודת הראיות. הפרשנות שניתנה לסעיף זה בפסיקה לאורך השנים הינה מצומצמת ועל המבקש גביית עדות מחוץ למדינה להוכיח, כי פנייתו לבית המשפט נעשתה בתום לב; כי העדים שהמבקש חפץ בגביית עדותם ימסרו עדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת; וכי קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים לחקירה בישראל. בית המשפט הקפיד במיוחד בבחינת התקיימותן של דרישות אלה בעת שדן בבקשות לגביית עדות של בעל דין. זאת, לאור החשיבות הרבה של התרשמות ישירה של בית המשפט מחקירה, כאשר מדובר בבעל דין מעוניין. בית המשפט החמיר אף יותר כאשר דובר בבקשה לגביית עדותו של תובע, ונקבע כי רק במקרים יוצאים מגדר הרגיל תינתן רשות לכך. הטעם לכך היה שהתובע עצמו בחר להגיש תביעתו בישראל ולפיכך נושא הוא בחובה מוסרית רבה יותר, ואין להתיר לו להעביר את זירת בירור המחלוקת למקום אחר.
האמצעים הטכנולוגיים לגביית עדות מחוץ לכותלי בית המשפט העומדים לרשותנו כיום מאפשרים לבית המשפט להתרשם מן העד באופן ישיר, ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת. לעדות בהיוועדות חזותית יתרונות משלה, שעשויים אף לחפות על חסרונותיה. כך למשל, עדות שכזו ניתן לשמר (להקליט) ולאחזר בשלבים מאוחרים יותר (למשל, בעת כתיבת פסק הדין). כך גם החיסכון בהוצאות. למרות, שלענין זה משקל מועט, שכן מטבע הדברים יישא בעלות אותו בעל דין שביקש לעשות שימוש באמצעי חדש זה של כינוס וידאו.
מאחר ונקודת המוצא לדיון היא עדיפותה של העדות בין כתלי בית המשפט, אין לפתוח פתח רחב מדי ובלתי מוגבל לגביית עדות באמצעות היוועדות חזותית ואין לוותר על הדרישה להציג, בתום לב, סיבה מספקת למתן עדות בהיוועדות חזותית. עם זאת, נראה כי באה העת להרחיב את מגוון הטעמים בגינם נעתר בית המשפט לבקשות כגון דא. ככל שהעדות חשובה ומרכזית יותר וככל שהבאת העד לבית המשפט כרוכה בקשיים רבים יותר או בנזק רב יותר לעד, כך ייטה בית המשפט להתיר עדות בהיוועדות חזותית. בנסיבות מסוימות יידרש בית המשפט אף לשקול אם מתעורר חשש כי התרת עדות בהיוועדות חזותית תוביל לפגיעה באינטרס ציבורי או בתקנת הציבור.
הטעם שביסוד הבקשה אינו עומד לבדו ובכל מקרה יהא על בית המשפט להציב מולו את הפגיעה האפשרית בהליך ובצד שכנגד. שאלת המהימנות נותרה שאלת מפתח. ואולם, לאור הפגיעה הפחותה ביכולתו של בית המשפט להתרשם באופן ישיר מהעד, ספק אם יהא בדבר, לכשעצמו, סיבה לדחיית הבקשה. כמו כן, קיימת היום חשיבות מעטה יותר לשאלה אם המבקש להעיד בהיוועדות חזותית הוא עד או בעל דין מעוניין. מאידך, דומה כי יש עדיין מקום להחמיר (באופן יחסי) עם תובע המבקש כי עדותו תיגבה בהיוועדות חזותית.
המבקשים הוכיחו שעומדת להם סיבה מספקת העשויה להצדיק מתן עדות בכינוס וידאו. אמנם, הדבר עלול לסייע למבקש להתחמק מנושיו ואולי אף מהדין הפלילי, כטענת המשיב. ואולם, לא די בחשש זה לבדו כדי לקבוע כי קבלת הבקשה תוביל לפגיעה באינטרס ציבורי. המבקשים הוכיחו כי הטעם לבקשה הוא החשש מפני פגיעה בהליכי ההתאזרחות של המבקש ומשפחתו בארצות הברית. לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקש אינו יוזם ההליך בבית המשפט המחוזי, והעובדה שטענת המשיב לעניין הליכים פליליים מתייחסת להליכים צפויים ולא להליכים קיימים.
