בעיית הסחירות: הקרנות נגד התעודות

מי שעוקב מקרוב אחרי ענף תעודות הסל בישראל בשנים האחרונות, ודאי חטף סחרחורת רצינית. לא מדובר בענף שהתפתח "מהר", אלא באצן מטורף שרץ בספרינט מזה מספר שנים. מתחום עם מוצר של תעודה אחת בתחילת המיליניום החדש, למעל ל-170 מוצרים. עיקר המרוץ בתוך פחות מ-4 שנים.

מספר המכשירים הפיננסיים המכונים תעודות סל, מהווים כבר כמעט 10% ממספר קרנות הנאמנות (כ-1,100) שקיימות בארץ. אלה הם מספרים אדירים, והמשמעות היא שסופרמרקט עצום של מכשירים פיננסיים מחכה לציבור המשקיעים המקומי. לצד השיפור החיובי בחופש הבחירה, צצות גם תופעות פחות נעימות של שוליים "לא סחירים" ויקרים בשתי התעשיות. הדבר דומה לצדדים האפלים והפחות מוארים בסופרמרקט, שרבים מאיתנו פוסחים על פניהם ולא מחסירים אפילו מבט אחד לעברם.

בענף קרנות הנאמנות נסחרות קרנות רבות עם היקף נכסים מנוהלים קטן ואפילו זניח (ישנן קרנות עם סך נכסים של מיליוני שקלים בודדים ואף פחות מכך). לא תמיד מדובר במצב גרוע מבחינת המשקיע, שכן לפעמים ישנם מאחוריהן מנהלי קרנות רעבים לתשואות גבוהות, שיכולים להשיג יותר תשואות בפחות נכסים. אך בחלק מהמקרים מדובר בגופי ניהול שפשוט אין להם גב פיננסי איתן לצורך הכנת מסעי פרסום נוצצים. עובדה שעומדת להן לרועץ ומותירה אותן עם יכולות השקעה דלות. במקרים אחרים, מדובר בכפילות של מספר קרנות נאמנות תחת אותה קורת גג. הקטנות שביניהן, נזנחות ברבות השנים ונשארות כאלה מסיבות שונות ומשונות. כמו למשל, העובדה שהן מסייעות ל"קרנות הכוכבות בבית" לנצוץ באור יקרות.

גם בענף תעודות הסל התפתחו שוליים עם היקפי סחירות קטנים. חלק מהם הם בתעודות סל שהציבור לא מגלה בהן עניין יומי גדול. המחזורים היומיים הממוצעים בהן אינם גדולים, אך יחד עם זאת – לתעודת סל יש גורם עיקרי אחד שמשפיע על התשואות – נכס הבסיס אשר אחריו היא עוקבת. בקרן נאמנות, סך הנכסים בתיק המנוהל הוא הדבר היחידי שעומד בבסיס התשואה שלה. ולכן, תיק קטן יכול להיות בעל אופי קפריזי. לפעמים תנודתי, לפעמים רדום. לפעמים משעמם, לפעמים מוזר. הכל תלוי בהרכב הנכסים שנבחרו להרכיב אותו על ידי מנהל הקרן. נראה שאם בוחרים להשקיע במשהו עם מחזורים או נפחים קטנים עדיף אולי לקבל הבטחה ממנהל תעודת הסל "לקבל" במדויק את המדד במועד היציאה.

דבר נוסף שכדאי לבדוק כשמשקיעים בתעודות סל (ובכלל), מהם דמי הניהול. מסתבר שדווקא בתעודות הפחות סחירות, שלפעמים עוקבות אחרי מדדים רחוקים בחו"ל, נגבים דמי ניהול גבוהים יותר מהנהוג. נכון שבתעודות הסל הסחירות ביותר, התחרות קיזזה את דמי הניהול השנתיים לרמה אפסית, אבל אסור לתת ל"רושם" הזה למנוע מהמשקיע לעשות את שיעורי הבית שלו.

מה שצריך להיזהר ממנו בתעודות סל בעלות מחזורי סחירות קטנים זה בין היתר, מרחק תוך יומי גדול של התעודות מהמדד, שנובע מהיקפי המסחר הקטנים בהן. הדבר עשוי להשפיע גם ביום שבו בוחרים למכור את ההשקעה, על רמת הדיוק שבה עקבה התעודה אחר נכס הבסיס. יחד עם זאת, חשוב לציין שלטווח ארוך, בנויות תעודות הסל כמכשירים שמחקים את המדדים בצורה מיטבית, ולכן – אפילו במקרים קיצוניים של מחזורים דלים או היקפי פעילות לא גבוהים, נראה שתעודות סל ממשיכות לספק את הסחורה למשקיע מהישוב, הן פשוט ממשיכות לעשות את מה שלשמן הן הוקמו.