הקץ לזלזול החנויות בצרכן?

מי לא מכיר את הקנייה בחנות אשר נראית נהדרת, אך כאשר חוזרים הביתה לא רואים את התועלת שבקנייה. אנחנו מצפים שנוכל להחזיר את המוצר לחנות אשר תקבל זאת בהבנה. אלא מה? במקרים רבים, החנויות כלל לא מאפשרות לנו להחזיר את המוצרים. הן כופות עלינו את המשך ההתקשרות איתן, ונותנות לנו – במקרה הטוב – זיכוי בו נוכל לרכוש מוצר אחר באותה חנות.

עפ"י החוק, חייב בית עסק לפרסם ליד כל קופה, בגודל של עמוד A4 לפחות, מדיניות החזרת מוצרים. כלומר, אנחנו הצרכנים זכאים לדעת כיצד ובאילו תנאים נוכל לקבל את כספנו חזרה. חובה נוספת הנובעת מהחובה לפרסם מדיניות החזרת מוצרים, היא החובה לפעול בהתאם למדיניות החזרת המוצרים. על העוסק גם לסמן את מחירו הכולל של המוצר. הפרת הוראות אלו עלולה לגרור סנקציה פלילית של הרשעה, וכן מהווה עוולה אזרחית.

לאחרונה נכנס לתוקפו תיקון לחוק הגנת הצרכן, ולפיו רשאי בית משפט לפסוק פיצויים עד סכום של 10,000 שקל ללא קשר לנזק שנגרם, וזאת אם העוסק הפר הוראות מסוימות. במקרים בהם ההפרה חוזרת (תוך שנתיים מהפרה קודמת בה הורשע העוסק), או אם ההפרה נמשכת (הפרה לאחר שניתן צו להפסיקה), בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים בסכום של עד 50,000 שקל.

החוק מורה כי בית המשפט יתחשב בבואו לפסוק את גובה הפיצוי, בין היתר, בשיקולים הבאים: אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, עידוד הצרכן למימוש זכויותיו, שוויה הכספי של העסקה וכולי. כעת השאלה היא האם יעמדו צרכנים על מימוש זכותם והאם בתי המשפט ישתמשו בסמכותם לפסוק פיצויים מרתיעים? ימים יגידו.

*אין בכתבה זו משום ייעוץ משפטי ואין כדי להחליף ייעוץ משפטי. כל הסתמכות על מידע האמור בכתבה באחריותו הבלעדית של המשתמש במידע. כותב הכתבה הוא עו"ד.