ביטוח/נפקות יחסי שליחות בין סוכן וחברת ביטוח/עליון

עובדות וטענות: שירותיו המשפטיים של המשיב נשכרו ע"י חברה על מנת שייצגה בהליכים לעניין קבלת תגמולי ביטוח מהמבקשת בגין נזקים שקרו עקב שריפה. עפ"י הסכם שכר הטרחה, יזכה המשיב לאחוזים מתוך התגמולים שיתקבלו מהמבקשת. לימים, ביקשו מנהלי החברה מהמשיב לחתום על אישור בדבר הפסקת ייצוגו, באשר המבקשת לא היתה מוכנה להעביר לידיהם את תגמולי הביטוח עד שיחדל המשיב מייצוגה, ומאחר שהחברה שרויה במצב כלכלי קשה, אין לה אלא להיענות לדרישה זו. המשיב חתם על האישור המבוקש והחברה קיבלה לידיה את תגמולי הביטוח. המשיב פנה למנהלי החברה ולמבקשת לצורך קבלת שכר טרחתו אך נענה בשלילה. לפיכך, הגיש תביעה כנגד החברה ומנהליה בגין הפרת חוזה, וכן כנגד המבקשת ומנהל מחלקת התביעות במבקשת בגין גרם הפרת חוזה. בית המשפט קבע, כי החברה לא הפרה את ההסכם עם המשיב שכן היתה רשאית לנתק את הקשר החוזי איתו בכל שלב של הייצוג המשפטי. לפיכך נקבע כי המשיב זכאי לשכר מהחברה רק עד למועד בו הופסק הייצוג. אף באשר למנהלי החברה נקבע כי הם פעלו כאורגני החברה ולפיכך לא הפרו את החוזה עם המשיב. באשר למבקשת, קבע בית המשפט כי אף אם לחץ סוכן הביטוח על הפסקת הייצוג, לא הוכח כי בפעולה זו פעל הסוכן כשלוחה של המבקשת או של מנהל מחלקת התביעות שלה. אשר על כן, פסק בית המשפט כי החברה מחויבת לשלם למשיב שכר ראוי עבור עבודתו עד הפסקת הייצוג. שאר התביעות נדחו. בערעור שהוגש, צומצמה המחלוקת כלפי המבקשת ומנהל מחלקת התביעות שלה בלבד. הערעור התקבל, והמבקשת חוייבה לשאת לבדה בשכר הטרחה הראוי שנקבע על ידי בית משפט השלום. נקבע כי החברה הפרה את ההסכם עם המשיב, שכן הפסיקה את ייצוגו בחוסר תום לב לאור דרישתו של סוכן הביטוח כי יופסק הייצוג, וכי סוכן הביטוח הינו שלוחה של המבטחת מכוח סימן ו' לחוק חוזה הביטוח ולכן אם חפצה המבקשת להוכיח כי בנסיבות העניין לא פעל סוכן הביטוח כשלוח שלה, הנטל להוכחת טענה זו רובץ עליה. מכאן, בקשת רשות הערעור.

דיון משפטי: כב' הש' ע' ארבל (דעת הרוב): סימן ו' לחוק חוזה ביטוח מגדיר בסעיפים 35-33 שלוש סיטואציות ספציפיות שבמסגרתן יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, ובסעיף 36 לחוק מחיל על שליחות זו את חוק השליחות בשינויים המחויבים. מטרתם של סעיפים אלו היא להגן על המבוטח. המשמעות של יצירת חזקה מעין זו היא אחריות המבטח למחדליו של הסוכן כלפי המבוטח, כאשר היתרון המרכזי הינו בכך שהמבטח, בניגוד לסוכן, הינו בעל כיס עמוק. ואולם, בענייננו לא חל אף לא אחד מן הסעיפים הנ"ל. סעיף 34 עוסק במפורש בדמי הביטוח שעל המבוטח לשלם למבטח, ובמעמדו של סוכן הביטוח המקבל את התשלומים מהמבוטח עבור המבטח. מטרתו של סעיף זה היא להסיר חשש בו מבוטח יוותר ללא כיסוי ביטוחי בשל כך שדמי הביטוח אותם העביר לסוכן לא הועברו על ידי האחרון למבטח, או בשל כך שהסוכן "איבד" או השתמש בכספים אלו. לעומת זאת, הסיטואציה במקרה דנן עניינה בהליכים לקבלת תגמולי הביטוח, שאינם נכללים במסגרת סעיף זה. אף הכללה של פעילות הקשורה בתגמולי הביטוח במסגרת סעיף 35 לחוק שעניינו במתן הודעות של המבוטח ושל המוטב למבטח תהיה מאולצת, הן לאור לשון הסעיף והן לאור תכליתו. סעיף 35 בא לענות על השאלה האם מבוטח שמסר הודעה הנדרשת בהתאם לחוזה הביטוח או בהתאם לחוק לסוכן הביטוח, יצא ידי חובתו כלפי המבטח. סעיף 35 עונה על שאלה זו בחיוב. נראה כי ההליכים לקבלת תגמולי ביטוח, לפיכך, אינם נכללים בסעיפים הספציפיים של סימן ו' לחוק. מהו אם כן מעמדו של סוכן הביטוח מחוץ לסימן ו' לחוק? בהתאם לדעת מלומדים קובע בית המשפט, כי הגישה לפיה נקודת המוצא הינה שסוכן הביטוח הינו מתווך בין הצדדים, אך בכל מקרה ניתן להוכיח יחסי שליחות מוסכמת, נחזית או סטטוטורית, הינה גישה ראויה להתמודדות עם הסוגיה. ומכאן, שמחוץ לסימן ו' לחוק יבחנו יחסי המשולש מבוטח-סוכן ביטוח-מבטח כמקרה פרטי של דיני השליחות הכלליים, וזאת כאשר לדינים אלו בהקשר זה תינתן פרשנות הבאה להגן על המבוטח. לפיכך, דרך המלך ליצירת יחסי השליחות תהיה על ידי מתן הרשאה מפורשת לשלוח לפעול בשמו של השולח. עם זאת, קיימים מצבים בהם לא תהיה הרשאה מפורשת לשליחות ועדיין יוכרו יחסי שליחות בין שני גורמים. כך היא למשל השליחות הנחזית, לפיה נוצרת השליחות מכוח התנהגות השולח כלפי הצד השלישי. לפיכך, כל מצג של השולח, במעשה או במחדל, ממנו רשאי להסיק הצד השלישי על קיומה של הרשאה מצידו של השולח לפעולותיו של השלוח, יש בו כדי לחייב את השולח ביחסיו עם הצד השלישי, אלא אם הצד השלישי ידע או חייב היה לדעת כאדם סביר, על היעדר הרשאה של השלוח. אינדיקציות אפשריות לקיומה של שליחות נחזית יכולות להיות עבודתו של הסוכן במשרד המבטח; טופסי הקבלות בהן עושה שימוש הסוכן הנושאים את שם חברת הביטוח וסמליה; עיקר עבודת הסוכן הינה עבור המבטח ורק במקרים נדירים עבור מבטחים אחרים; העדר הבחנה בין סוכן הביטוח לבין עובדים אחרים של חברת הביטוח. דוקטרינה נוספת היוצרת יחסי שליחות מעוגנת בסעיף 6(א) לחוק השליחות ועניינה באישורה בדיעבד של פעולה שנעשתה על ידי אדם בחזקת שלוחו של אחר מבלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו. אישור זה דינו כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרשם אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני האישור. דוקטרינה זו הוחלה בפסיקה הישראלית גם ביחסים של מבטח וסוכן ביטוח. עוד יוזכר, כי על-פי דיני השליחות קביעת קיומם של יחסי שליחות בין המבטח לסוכן הביטוח אין די בה, ויש לבחון בכל מקרה ומקרה האם פעל סוכן הביטוח בגדרי תחום הרשאתו או שמא חרג מההרשאה שניתנה לו. במקרה של חריגה מהרשאה, לא תחויב חברת הביטוח באותה פעולה ולמבוטח תהיה הברירה לראות את סוכן הביטוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מסוכן הביטוח את נזקו. ואולם, הנטייה צריכה להיות לפרש בהרחבה את גבולות ההרשאה המוענקים לסוכן הביטוח על ידי המבטח וליתן פרשנות מצמצת לחריגה מהרשאה וזאת לצורך הגנה על המבוטח.

לענייננו חשובים דיני השליחות הנוגעים לאחריות חברת הביטוח בגין עוולה נזיקית שביצע סוכן הביטוח. העיקרון הוא שהשליחות אינה חלה על פעולות אסורות שבוצעו על ידי השלוח, ובמקרה מעין זה יחויב השלוח באופן אישי על נזקיו. עם זאת, ישנם מקרים בהם יהיה חב אף השולח בגין העוולה הנזיקית שביצע השלוח. חבותו של המבטח במקרים מעין אלו יכולה לנבוע הן מדיני השליחות, וזאת כאשר פעולת השלוח נופלת למסגרת חזותה החיצונית של הרשאתו, והן מדיני הנזיקין עצמם, אם במסגרת אחריות ישירה של המבטח, ואם במסגרת אחריותו השילוחית של המבטח. במקרה האחרון תחול אחריות השולח בכל מקרה שהשלוח מבצע עוולה במסגרת תפקידו כשלוח, וזאת בסייגים מסוימים. נפסק, כי מן הראוי שענייננו יוחזר אל הערכאה הדיונית (בית משפט השלום) אשר תדון בעניין בהתאם לכללים המנחים הנ"ל, ותכריע בעיקר בשתי שאלות: האם נתקיימו יחסי שליחות בין המבקשת לסוכן הביטוח; ובאם כן, האם המבקשת חבה בגין העוולה שביצע סוכן הביטוח כלפי המשיב. במובן זה הערעור מתקבל. כב' הש' מ' נאור (דעת מיעוט): דין הערעור להתקבל. עם זאת אין מקום להחזיר את הדיון לבית משפט השלום. אכן, ההצדקה למתן רשות הערעור בענייננו היא קביעתו של בית המשפט המחוזי כי סוכן הביטוח שימש כשלוחה של המבקשת מכוח סימן ו' לחוק חוזה הביטוח, באשר הוא אינו חל על המקרה דנן. מטעם זה יש לקבל את הערעור ולבטל את קביעת בית המשפט המחוזי. ואולם, אין מקום להורות על בירור עובדתי כעת בטענת השליחות, תוך החזרת הדיון לערכאה הראשונה, כיוון שטענה זו לא הועלתה מלכתחילה בערכאה הראשונה באופן הראוי. אין די בהעלאת הטענה לראשונה בסיכומים בערכאה הראשונה אלא אם הסכים הצד שכנגד להרחבת החזית, או שניתנה רשות לתקן את כתבי הטענות. בענייננו לא הסכימה המבקשת לשינוי חזית, ולא נתבקשה ולא ניתנה הסכמת בית המשפט לתיקון כתבי טענות בעניין זה. לכך גם השפעה בשלב הערעור שהרי בית משפט לערעורים לא ידון בנימוק ערעור שלא נטען בדרגה הראשונה בפרט כאשר מדובר בטענה עובדתית הנטענת לראשונה בערעור. כזו היא הטענה בענייננו, ואין להתיר כעת למשיב לערוך "מקצה שיפורים". על כן, יבוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ויוחזר על כנו פסק דינו של בית משפט השלום.