מה כאן למעשה הבעיה: הביקוש או ההיצע?

העלייה המהירה במדד המחירים לצרכן מיוחסת לאחרונה בעיקרה לגורמי ההיצע – עליות מהירות במחירי תשומות הייצור, כגון הנפט הגולמי, המזון והמתכות, גורמות לעליות במדדי המחירים ליצרן ומגולגלות בחלקן למדדי המחירים לצרכן. כלומר, עליות אלו מועמסות גם על הצרכן. כך נחלק הנטל הכרוך בהן על היצרן והצרכן כאחד. אנו נראה בהמשך כי גם לגורמי הביקוש חלק לא מבוטל בכך ונתייחס במיוחד למצב בישראל.

לאחרונה, הלכו העליות במחירי תשומות הייצור והתגברו. ההתעוררות המתועשת של משקים כגון סין והודו ותהליכי העיור – מעבר של משקי בית מכפרים לערים – הצריך שימוש רב יותר הן בדלקים והן במתכות. ההיצע איחר להסתגל למצב החדש ולכן נוצר מחסור.

יצרניות הנפט הגולמי, לדוגמא, נמצאות בחלקן במצב בו אין באפשרותן להגדיל במידה של ממש את ממדי השאיבה. במקרים אחרים מדובר בשיקולים כלכליים ופוליטיים. מדינות אופ"ק, לדוגמא, מנסות "להנדס" את מחיר הנפט, כך שלא יהיה גבוה מדי ויגרום לצריכה להישחק, אך גם לא יהיה נמוך מדי, ויפגע בהכנסותיהן, שגם כך נפגעו מאוד בעקבות הפיחות בשער הדולר של ארה"ב (המטבע בו נקוב מחיר הנוזל). ניסיונות כאלו הם בעייתיים ובמקרים רבים המחיר הנגזר מהם מעוות ופוגע הן בהיצע והן בביקוש. יש לזכור, בנוסף, כי חלק מחברות אופ"ק הן מדינות הנמצאות במחלוקת עם ארה"ב ומנסות להתריס נגדה באמצעות מחירי הנוזל. כידוע, ארה"ב היא צרכנית נפט כבדה ביותר.

לבסוף, מחיר הנפט הגולמי נתון לפעילות ספקולטיבית רבה, וזו בדרך כלל נווטה להחריף מגמות: כאשר המחירים בקו עלייה, היא גורמת לה להיות מהירה יותר, וכאשר המחירים מתחילים לרדת, גם כאן היא מחישה את הירידה.

בתחומי המתכות, הצורך בשיפור התשתיות במשקים המתעוררים המובילים גורר שימוש עתיר מתכות. גם מיזם האולימפיאדה שתיערך בסין ב- 2008 מוסיף נקודתית לצרכים אלו. הביקושים הערים למתכות אף הביאו לכך שהן כמעט לא הושפעו מהתהפוכות בשוקי ההון. במקרים רבים מדובר בתשומות ייצור שאין להם תחליפים טובים ולכן גם כאשר המחירים שלהן עולים, הביקוש נשמר. יתרה מכך, כל עוד ההתרחבות הכלכלית בסין ממשיכה להרקיע ולהיות כה מהירה, לא נראה כי הביקוש למתכות יוכל להירגע. מנגד, צד ההיצע מתקשה להסתגל לביקוש החזק וזאת בין השאר בשל קושי ליישם שיפורים טכנולוגיים נוספים ולאחרונה גם בשל זמינות נמוכה יותר ועלויות גבוהות יותר של מקורות הון. כתוצאה, התהפוכות בשוקי ההון משפיעים דווקא על צד ההיצע וכך מחמירים את המחסור ומכשירים את הקרקע לעליות מחירים נוספות.

בתחומי המזון, אנו ערים להשפעות לרעה של בצורות בשטחי גידול שונים על צד ההיצע, אך גם לחליפיות המוצרים נגיעה בכך. החיפוש אחר חלופות לשימוש בנפט גולמי גורם למחירי התשומות לעלות ומאחר ומדובר בתשומות המשמשות גם לצרכים אחרים – מזון לבעלי חיים ובני אדם, לדוגמא – נרשמות עליות גם במחירי מוצרים אלה.

בראייה לשנה הבאה, אנו סבורים כי מחירי גורמי ההיצע – תשומות הייצור – ימשיכו לעלות. ייתכן כי נראה רגיעה – עליות נמוכות יותר – במחירי הנפט הגולמי והמתכות, שכן ההתרחבות הכלכלית והסחר העולמי ב- 2008 ירשמו, ככל הנראה, עליות נמוכות יותר מאשר בשנים הקודמות. מאידך, נראה כי מחירי תשומות הייצור בתחום המזון ימשיכו לעלות במהירות, משום שמשקי הבית במשקים המתעוררים יגבירו את צריכתם. כך קורה ששינוי מבני בהרכב הצמיחה הכלכלית הגלובאלית – משקי הבית במשקים המתעוררים נוטלים חלק גדל והולך בעוגת הצריכה בהשוואה למשקי בית במשקים מפותחים – עשוי בפני עצמו לדחוף לעליות גבוהות יותר במדד המחירים לצרכן.

נקודה זו מוליכה אותנו להתמקד במדד המחירים לצרכן בישראל, שרשם גם הוא עלייה מהירה מהמשוער בחודש נובמבר 2007 וליבה חשש שמא מדובר בתפנית בת קיימא כלפי מעלה. אנו סבורים כי אכן כך, אך להערכתנו בצד ההשפעה המרחיבה של מחירי גורמי ההיצע, כפי שתוארה לעיל, סובל מדד המחירים לצרכן בישראל גם מכוחות ביקוש, האמורים לדחוף לעליות בחודשים הבאים.

בנק ישראל עושה שימוש במונח "פער תוצר" כדי לתאר זאת. מדובר בפער בין התוצר בפועל לבין התוצר המרבי שהמשק יכול לייצור. התוצר המרבי הוא התוצר שניתן להשיג לאורך זמן כאשר כל גורמי הייצור מנוצלים בצורה נכונה, אך מבלי שיתעוררו לחצים אינפלציוניים. בשנים האחרונות גדלו שניהם – התוצר בפועל והתוצר המרבי.

התוצר בפועל גדל בעקבות יציאה של המשק מהנסיגה הכלכלית שפקדה אותו בשנים הראשונות של העשור. המשק יצא לדרך עם שיעור אבטלה גבוה והשקעות חסר במפעלים וציוד. התאוששות הצריכה הפרטית הביאה לעלייה בתוצר בפועל ומאחר ופער התוצר היה רחב, ניתן היה לספק את הצרכים ללא שייווצר מחסור. גם חוסנו של השקל סייע למשקי הבית לרכוש מוצרים ושירותים בחו"ל וכך לפנות פחות ליצרנים בארץ. בד בבד שופרה יכולתו הטכנולוגית של המשק והדבר סייע גם לתוצר המרבי – התוצר של תעסוקה מלאה – לגדול. הדבר התבטא, לדוגמא, בעלייה מתמשכת בתוצר לשעת עבודה, שהייתה מהירה יותר מהעלייה בשכר העבודה והמעסיקים ניצלו זאת כדי לשפר את יכולתם הטכנולוגית.

בשנים האחרונות הלך פער התוצר ונשחק. זאת מאחר והעלייה בתוצר בפועל הייתה מהירה יותר מאשר העלייה בתוצר המרבי. הדבר התבטא בירידה מהירה בשיעור האבטלה, היווצרות לחצי שכר ושחיקה בתוצר לשעת עבודה. בד בבד הלך ונוצר פער בין הביקוש לדיור, שעולה בהתמדה זה 5 שנים בשיעורים מדודים (לפי נתוני משרד הבינוי והשיכון, היקף העסקאות במשק בדירות למגורים עלה בתקופה זו ב- 33% במצטבר), לבין צד ההיצע, שלא רשם שינוי של ממש. כתוצאה החלה בחודשים האחרונים עלייה במחירים הדולריים של הדיור – כלומר, המחירים בש"ח עלו בשיעורים גבוהים יותר מאשר השינוי בשער החליפין. בעבר היה קשר חזק בין שער החליפין לבין מחירי הדיור ומאחר והשקל נטה להתחזק מול הדולר, נטו מחירי הדיור לרדת וגרעו משיעורי השינוי במדד. יצוין כי סעיף הדיור מהווה כ- 20% מהמדד ומכאן חשיבותו. ואולם, כשהייסוף נמשך והפתיע כל פעם מחדש, נואשו ממנו המשכירים והחלו לנקוב מחירים בש"ח. תופעה זו הצטרפה לעודף הביקוש המתהווה ויצרה לחץ על מדד המחירים לצרכן.

ניתן להצביע על גורמים נוספים בצד הביקוש, העשויים להביא ללחץ נוסף כלפי מעלה על מדד המחירים לצרכן בחודשים הבאים ובכך לאתגר את המדיניות המוניטארית במשק. העלייה החזקה ברכוש הפיננסי של משקי הבית היא אחד מהם. לכן, בנק ישראל יצטרך, להערכתנו, להתמודד עם כוחות לעלייה בסביבת המחירים – הן מצד ההיצע והן מצד הביקוש. שילוב זה עלול להביא, בשנה הבאה, לעליית מדרגה בשיעורי השינוי במדד. התרחישים האפשריים רבים, אך מאחר ורוב הכלכלנים סבורים כי בשנה הבאה יגדל התוצר ב- 4% (יש הסבורים כי השינוי יהיה נמוך יותר ויש הרואים שיעור מעט גבוה יותר), מדובר בהתמתנות של ממש משיעורי השינוי שראינו בשנים האחרונות. נתוני מדד מנהלי הרכש שנמסרו אתמול אף מעלים חשש שמא ההתמתנות תהייה מהירה יותר.

במצב דברים זה,יצטרך בנק ישראל לנהל את מדיניותו תוך תמרון בין שני יעדים סותרים – אישוש הכלכלה מחד וריסון האינפלציה מאידך. כמו שהדברים נראים עתה, הצורך השני בכל זאת דחוף יותר. לכן, ריבית בת 5% ואף יותר לא נמצאת, להערכתנו, מחוץ ללקסיקון בחודשים הבאים.

מאת: רונן מנחם, מנהל יחידת השקעות ואסטרטגיה