מחשב מחוץ לקופסה
האמריקנים, הבריטים ועוד 20 מדינות ברחבי העולם, מעניקים מחשבים אישיים ניידים ייעודיים לתלמידי בתי הספר, שנבנו מראש לצרכי לימוד בעיקר בתחום המדעים. משרד החינוך הישראלי, שמעודד פרויקטים של מחשב לכל ילד ומחשב לכל מורה יכול בקלות ללמוד מנסיונן של מדינות אלו, מאחר שמי שעומד מאחורי המהפכה הזו היא חברה ישראלית מראש העין בשם פורייה, שמייצרת את המחשב במשקל קילו אחד, ממש מעבר לדלת בפתח תקווה, במחיר של פחות מאלף דולרים.
נושא המיחשוב בחינוך נמצא על סדר היום הציבורי כבר כמה שנים. שביתת המורים, פרויקט מחשב לכל מורה והפרויקט הוותיק מחשב לכל ילד, פורצים מדי פעם אל הזרקורים, בדרך כלל בטקסים רשמיים שבהם מעניקים מחשבים למשפחות או באחרונה למורים.
המשאבים הרבים והמחשבה מופנים בעיקר אל עצם הענקת המחשב והימצאותו בבית הספר או בביתו של התלמיד. פחות נותנים את הדעת, בישראל, לגבי החומרה עצמה, המחשב, תצורתו, והפונקציונאליות שלו לגבי התלמיד והמורה. כך למשל, ספק אם מישהו מראשי מערכת החינוך חשב על אפשרות לפתח מחשב ייעודי לצרכיו של התלמיד, מחשב שייראה כמו PC נייד לכל דבר אבל עם הרבה יכולות ותכונות שישמשו את התלמיד, בעיקר בכיתות הגבוהות, בלימודי המדעים, המתמטיקה ועוד.
המצאה ישראלית בנושא זה יש לישראל מה ללמוד מהעולם. ב-40 מדינות ברחבי תבל מארה"ב ועד רוסיה וב-20 שפות, אלפי תלמידים בבתי הספר הציבוריים משתמשים מזה כמה שנים במחשב ייעודי מסוג נובה. המובילה בעולם היא ארה"ב, שם נושא המחשב לכל ילד אינו נתון לחסדיהם של תורמים ואנשים טובים אלא מעוגן בחקיקה. הפרויקט הזה נקרא NCLB – No Child left behind. בארבעה מחוזות בארה"ב – ווסט וירג'יניה, אדיסון (בעיר ניו-יורק) ושני מחוזות בטקסס (אלבין וגוס-גריק) – רכשו בתי הספר כמה מאות מחשבים ייעודיים מדגם נובה 5000.
הנובה 5000 הוא אישי וקל (כ-1 ק"ג), הוא כולל מסך מגע צבעוני, מאפשר עבודה בבית הספר, בשעות הפנאי ובבית. הוא מבוסס מערכת ההפעלה חלונות CE עם מעבד של אינטל, שאמנם ביצועיו אינם בין המהירים אבל צריכת החשמל שלו היא נמוכה יחסית, ולכן הוא יכול להספיק לשמונה שעות רצופות, כלומר ליום לימודים שלם. אין בו דיסק קשיח, הכל מבוסס זיכרון פלאש, הוא מחובר לרשת האינטנרט באמצעות רשת אלחוטית בית ספרית ואין בו חלקים שיכולים להתקלקל. ועלות התחזוקה שלו היא כמו של טלפון סלולרי. מחירו לרשויות הפדרליות של ארה"ב כ-400 דולרים. ההורים אינם משלמים אגורה, כי התפיסה החינוכית הלאומית אומרת, כי שילוב המחשב האישי בסביבת הלימוד הטבעית של הילד, היכולות שלו לקבל חוויות ויזואליות במקצועות קשים כגון פיזיקה, מדעים ומתמטיקה, מקפיצה אותו כמה דרגות ומצמצמת את הפער הדיגיטלי.
מחקרים שנעשו בעולם, הוכיחו שכאשר תלמידים מרמה סוציו אקונומית נמוכה מקבלים מחשב אישי כזה - לא רק שהם שומרים עליו מכל משמר אלא הם לומדים טוב יותר. בשיעורי מעבדות, כאשר זמינות השרתים והמחשבים הרגילים היא תמיד במצב של מחסור, המחשב האישי מבצע את כל הפעולות של שרת רגיל, אבל בצורה הרבה יותר אינטואיטיבית. לפרויקט זה נרתמה גם דל העולמית שמשווקת את המחשבים לבתי הספר שהרשויות האמריקניות החליטו, כי הם זכאים לכך.
לא רק ארצות הברית הפנימה את ההמצאה הזו. לא מכבר פתחה פורייה סניף באנגליה, מינתה מפיץ אירי חדש באירלנד, ובאחרונה חתמה על הסכם מקומי בישראל עם אורט העולמית שפתחה כידוע סניף בישראל. מנהלי פורייה, דב ברוקר ותמר אנטוקול, סבורים שגם ישראל יכולה להצטרף למהפכה. ההשקעה במחשבים שמראש מיועדים לעסקים או לבתים פרטיים, אינה משיגה את מלוא המטרה במושג השגור: מחשב לכל ילד.
ברוקר שם לעצמו למטרה להקדיש את השנה הבאה לשכנע את ראשי מערכת החינוך בישראל שאפשר לחשוב לפעמים מחוץ לקופסה, ומה שטוב לאמריקנים, לבריטים, לסקוטים, לרוסים ולעוד שורה ארוכה של מדינות, טוב גם לישראלים. הבעיה היא לשבור את הקונספציה, להרחיב את האופקים. בראואר מעריך, כי מחירו של מחשב נובה עם גרסה עברית לא עובר את ה-600 דולרים, עם כל היישומים, החיישנים, החיבור לאינטרנט, הכלים השונים ועוד. בהנחה שהקניות האלו תהיינה מרוכזות על ידי גופים ממלכתיים סביר להניח שהמחיר יירד. אז נכון, יש במערכת החינוך כיום מחשבים זולים יותר, אבל חינוך אינו עניין כלכלי בלבד. החשיבה שמאחורי פיתוח הנובה, היא נקודת מוצא שמן הראוי שכל מי שבאמת דואג לדור הבא של המדענים שלנו, יחשוב עליו ברצינות או לפחות יבדוק אותו.
כאמור את הניסוי הזה כבר עברו בהצלחה 40 מדינות ובעיקר ארה"ב. ישראל יכולה ללמוד מניסוי זה הרבה מאוד מסיבות רבות, כשהחשובה שבהן היא, כי היצרן, המפתח והמשווק של המחשבים היעודיים למערכת החינוך היא לא אחרת מאשר חברה ישראלית. לא בסין, לא בטיוואן, לא בהודו, לא באפריקה אלא ממש מעבר לפינה.
ברוקר הקים את החברה ב-1997, והדבר האחרון שחשב כאשר הקים אותה, היה שביום מן הימים הוא יהפוך ליצרן מחשבים אישיים לתלמידי בתי ספר. אבל האמת היא שהוא לא היה רחוק מזה. באותם שנים, כאשר נושא מיחשוב מעבדות בתי הספר היה בשיאו, החלה לשווק פורייה מכשירי מדידה, איסוף וכלי מעבדה מבוססי מחשב, שנועדו לסייע לתלמידים במגמות הריאליות בבתי הספר. המכשירים שהיו פשוטים יחסית כללו סנסורים, איפשרו לתלמידים לבצע ניסויי מעבדה בתחומי הלימוד ולהפיק מכך תועלת לצרכי הלימוד. אחד המכשירים היותר פופולרים הוא אקולוג 8000, אשר בעזרתו בתי הספר השונים מאפשרים לילדים לאסוף נתונים על מזג האוויר. המערכות האלו מפוזרות כיום בהרבה בתי ספר בישראל ובחלק מהמקצועות הן נחשבות לכלי הכרחי כדי לסיים את הלימודים במקצוע הזה.
"עם השנים הבנו שהמחסור היחיד של הציוד שלנו הוא יחידת הקצה, המחשב הבית ספרי, אליו התלמידים היו צריכים לשפוך את הנתונים כדי להפיק מהם דו"חות ולהסיק מסקנות. זה היה עקב אכילס של מיחשוב בתי הספר", אומר דב ברוקר.
ב-2005 הבינה ממשלת סינגפור, כי ההשקעה בחינוך הטכנולוגי היא המנוע החשוב ביותר שלה להמשך הצמיחה. במקביל היא הקימה מרכז ביוטכנולגי הכי גדול במזרח הרחוק והשקיעה שם בהרבה מאוד משאבים. פורייה, שסיפקה לסינגפור הרבה מאוד מערכות מבית היוצר שלה, הגיעה למסקנה כי הבעיה בבתי הספר היא נקודת הקצה, המחשב השולחני שמצוי במעבדות ובכיתות והוא תמיד במצב של חוסר. "במערכת החינוך כיום, המחשבים מצויים בעיקר במעבדות המחשבים, והנגישות של התלמידים אליהם היא נמוכה מאוד (שעות בודדות בשבוע), מאחר ויש רק אחת-שתיים מעבדות מחשבים העומדות לשימושם של כל תלמידי בית הספר", אומר ברוקר. "כמו כן, המחשבים המצויים כיום הינם מחשבי שולחניים החשופים לווירוסים ולנזקים כתוצאה מוואנדליזם וגניבות רבות. בבתי ספר רבים, יש דורות שונים של מחשבים, חלקם מחשבים ישנים מאוד. זאת ועוד, מעבדות המחשבים אינן מותאמות להוראה מעבר להוראת מקצוע המחשבים בשל מבנה וצפיפות החדר, גודל המסכים אינו מאפשר קשר עין בין מורה לתלמיד, דבר אשר יוצר הסחת דעת של התלמידים. לכן, למעשה השימוש במחשב אינו משולב כחלק אינטגרלי בהוראה בבית הספר, שלא לדבר על תחזוקת המחשבים השולחניים הדורשת שעות טכנאי רבות ותמיכה טכנית רציפה, המגדילה את הוצאות בית הספר. במעבדות המדעים מצויים מחשבים בודדים בלבד ולרוב מדובר במחשבים ישנים ולרוב ללא חיבור לאינטרנט".
כל התובנות האלו הובילו את מהנדסי החברה הישראלית שמונה בסך הכל 40 אנשים, לשבת ולפתח מחשב ייעודי שיענה על כל האתגרים האלו. "למעשה", אומר ברוקר, "לקחנו את כל הידע והחוכמה שצברנו במשך שנים מהמערכות הייעודיות שסיפקנו למעבדות בבתי הספר, ואת כל הממשקים והמערכות המוכרות, וארזנו אותם במחשב עם תצורה ייחודית שלא קיימת בשוק לאף מגזר אחר. המחשב מעוצב בצורה אסטטית, מערכת ההפעלה שלו היא חלונות ME, בניגוד למחשב שולחני אשר פותח במקור לצורכי אנשי עסקים, הנובה 5000 פותח באופן ייעודי עבור שוק החינוך וכוללת חבילה של תכנים ותוכנות חינוכיים, וכן אוגר נתונים לביצוע ניסויים במקצועות המדעיים.
המטרה הנה לשלב את מחשבי הנובה 5000 בתהליכי ההוראה והלמידה, תוך מתן הזדמנות שווה לתלמידים ללמוד באמצעות מחשב, ולמורים להיעזר במחשב כאמצעי הוראה. הממשק הוא באמצעות מסכי מגע, עט אלקטרונית, מקלדת פיזית זעירה או מקלדת וירטואלית. הילד יכול לגלוש באינטרנט, לחפש בכל אתר ולהתכתב עם מי שהוא רוצה. המורה, המחזיק במחשב דומה, מדבר איתם באותה שפה. את שיעורי הבית במדעים הם מכינים על המחשב, ומעבירים אותם לשרת מיוחד, שלמורה יש גישה אליו. כאמור דל האמריקנית התלהבה מהמיזם הישראלי והיא זו משספקת את המחשבים לבתי הספר בטקסס בהשקעה לאומית אמריקנית של מיליוני דולרים.
"העדר הדיסק הקשיח מנטרל את כל נושא הווירוסים", אומר ברוקר. "בנוסף בתוך המחשב הזעיר הזה ניתן בהחלט להוסיף יישומים שמשמשים את ההנהלה והמורים לבקרה, לניהול מערכי השיעור, ללוגיסטיקה ועוד. בקיצור, זהו מחשב נייד לכל דבר, רק בתצורה קצת שונה שרואה את התלמיד במרכז".
ברוקר מאוד מקווה לא להתאכזב, לא רק בגלל סיבות עסקיות, אלא מפני שבכל פעם שהוא נוסע לבקר באחד מסניפיו הוא שומע עד כמה ישראל היא מעצמה טכנולוגית חינוכית. בירושלים, טרם שמעו על כך כנראה.
