המכרז שמעסיק את צמרת העולם
אל סדר יומם העמוס של שגריר ארצות הברית בישראל, ריצ'ארד ג'ונס; מזכירת המדינה האמריקנית, קונדוליזה רייס; ראש הממשלה הישראלי, אהוד אולמרט; ואל אחרים בסביבתם - נוסף בשבועות האחרונים נושא קרדינלי נוסף, חשוב מאין כמותו. לו היינו חיים בפלנטה אחרת, ללא ספק זה היה שווה ועידת פסגה. אנאפוליס לעומתה היתה מחווירה. אם הנושא לא ייפתר בקרוב, סביר להניח שרק פגישת פסגה בין נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש ובין אולמרט - תחסל את המשבר החמור הזה.
הנושא החמור המדיר שינה מעיניהם של הבכירים הללו - אינו משבר אירן, אינו נפילת הקסאמים מעזה ביישובי הדרום, לא מצוקת בתי החולים והמחסור במיטות לאשפוז, לא הקשישים והקשישות הנופלים קורבנות על בסיס יומיומי למעשי שוד ואלימות - ואפילו לא המשבר בחינוך. ג'ונס, רייס ואולמרט נאלצים בימים האחרונים להשקיע דקות ארוכות מזמנם היקר ובלוח הזמנים הצפוף שלהם על מנת לעיין במכתבים שכתב ג'ונס לאולמרט, ובמכתבים שקיבל ג'ונס עצמו - באותו נושא.
הנושא, אם לא הצלחתם לנחש עד כה, הוא מכרז תעודות הזהות הדיגיטליות: אחד המכרזים הכושלים ביותר שהיו אי פעם במדינה. בסיבובו השני, המכרז נפסל על ידי משרד הפנים. לראשונה בתולדות המכרזים הבלתי גמורים שהממשלה מעורבת בהם, מעורבים כאן גורמי ממשל בינלאומיים מהמעלה הראשונה. כאלו שמבלי להכיר אותם היטב, אפשר להניח שאין להם הרבה זמן פנוי בחיים. יכול להיות שאם באמת המשבר הזה ייפתר בזכות ההתערבות של הבכירים האלו, או אז מישהו יוכל לרשום על שמו פטנט לפתרון סכסוכים, או פטנט כיצד לזכות במכרזים שהפסדת בהם.
הכל החל במכתב תלונה ששיגר ג'ונס לאולרמט בעניין פסילת המכרז. ג'ונס נאלץ להשקיע אי אילו שעות עבודה כדי לשמוע את טענות HP, להאזין לבכי ולתלונות של אלו שהפסידו ולבסוף לעשות את כל מה שאמריקני גאה היה עושה: להגן על שמה הטוב של אחת מחברות המחשבים האמריקניות הגדולות בארצות הברית.
עובדה זו הרגיזה את המתחרים של HP במכרז – אנשי דפוס בארי, שקראו בעיתונים את ההדלפות המכוונות על המכתב לשגריר, וקפצו מרוגזים בכיסאם. אנשי דפוס בארי סבורים, שאם יש קוזק נגזל בסיפור הזה – הרי הם הם המקופחים, ולא אנשי HP. במכתב מפורט ששלח מנהל פיתוח עסקי בדפוס בארי, גיורא עוז, לשגריר ג'ונס, עם העתקים לראש הממשלה ולראשי הממשל האמריקני – הוא מפרט אחת לאחת את כל מעלליה של HP בסיפור הבלתי נגמר הזה.
התערבות מקוממת ניסיונות ההתערבות של הממשל האמריקני קצת מקוממות. יש לא מעט חברות ישראליות שפועלות בארצות הברית. חלקן אפילו מפסידות מדי פעם במכרזים שם. האם יעלה על הדעת ששגרירות ישראל בוושינגטון או הקונסוליה בניו יורק תשלח מכתב בשם אולמרט אל בוש, ובו תתלונן ותשאל מדוע היא – החברה הישראלית - נפסלה במכרז? וודאי שלא.
ואם כבר עוסקים באינטרסים לאומיים. דווקא בנקודה הזו, אולי אולמרט יכול וצריך להתערב. דפוס בארי שוכן בדרום. הוא נוסד ב-1950, ומעסיק 300 אנשים. הוא נחשב לדפוס הרשמי הגדול בארץ להפקת חשבונות והודעות ממוחשבות בהיקפים גדולים. הדפוס שילב טכנולוגיות ממוחשבות בהדפסה של מסמכים אלו - לפני הרבה שנים, עוד כאשר ההיי-טק העולמי היה בחיתוליו. אם בישראל היתה מהפכת דיוור ישיר, אז ללא ספק לדפוס בארי יש בה מניות יסוד.
מעבר להצלחה שלו, שוכן הדפוס ב"עוטף עזה" - בלב מטרות הקסאמים. אם אולמרט היה באמת צמוד לסיסמאות של פיתוח הנגב וסיוע לתושבי שדרות והסביבה, מן הסתם היה מורה לשר שטרית לבדוק את האפשרות לתת עדיפות מסויימת לדפוס בארי - אם וכאשר יעמדו בתנאי המכרז כחוק. לא יכול להיות דבר ציוני יותר, נכון יותר ואולי גם משתלם יותר (שוב - אם וכאשר כל יתר התנאים יתקיימו), מאשר לתת למפעל קיבוצי הקרוב לטרור האיסלאמי, להדפיס לתושבי מדינת ישראל את תעודות הזהות החכמות שלהם. תעודות, שבין היתר נועדו למנוע ביעילות יתר את התחזות מחבלי החמאס, ושימושם בתעודות זהות מזוייפות, באמצעותם יכלו להגיע ולגרום להתפוצצויות תופת בתל-אביב.
בימים קשים אלו, הבטחת תעסוקה ל-300 משפחות, אשר ניצבות בחזית הדרומית שלנו - איננה בושה ואיננה בלתי הגיונית. בשיחה פנים מול פנים בין בוש לאולמרט, אפילו בוש היה מסכים לכך.
