לבייב הודיע שהוא עוזב: מה יהיה על הבורסה?

הידיעות שהתפרסמו היום על עזיבתו האפשרית של לב לבייב את ישראל, עוררו בי את השאלה למידת הנזק שעשויה להיגרם למדד ת"א 25, ממהלך שכזה. מעבר להשלכה המוראלית שנתפסת עקב עזיבה שכזאת, נראה שהאירוע הוא משהו טכני בלבד. שינוי כתובת מגורים. הרי איש לא עומד ובודק את הימים בדרכונים של יצחק תשובה, נוחי דנקנר ושאר חברי מועדון המיליארדרים.

ועדיין האפשרות לעזיבה רשמית, היא אירוע שיוצר דאגה. רובנו זוכרים את הסאגה סביב אפשרות עזיבתה של שרי אריסון. היא עברה תקופה הרבה פחות קלה לפני העזיבה שלה, שכללה התקפות בתקשורת, ולפני כן עמדה בליבה של סערה עקב ההחלטה לפטר מאות מעובדי בנק הפועלים בשלהיי המיתון הכבד ששרר בארץ בתחילת שנות ה-2000.

האם הבורסה צריכה להיות מושפעת מעזיבתו של איש העסקים העשיר ביותר את הארץ? לכאורה, הדבר לא אמור להשפיע במידה מהותית על דרך פעילות הבורסה. הרי אפריקה ישראל מתנהלת כתמול שלשום. גם אם היא חלק נכבד ממדד ת"א 25, היא עדיין מהווה קצת מעל 5.2% ממנו. אך ברור שההשלכה המוראלית על השוק היא גם גורם שצריך להתחשב בו. התחושה ש"מיליארדים" יוצאים החוצה – גם אם היא שטחית ולא מתבססת על כלום – עשויה אכן להניע בטווח הקרוב מיליארדים החוצה.

לזה נוסף עניין התזמון. הרי מדובר בדיווחים שהגיעו בדיוק בבוקר הפקיעה של אופציות המעו"ף לחודש דצמבר. ואם בכל פקיעה רגילה קשה לנחש לאן השוק יילך, גם הפעם זאת נראית משימה לא פשוטה. מה שברור הוא שפאניקה היא תמיד עניין שלא מעודד עליות בבורסה. כך שמי שקיווה לראלי – אפילו קצרצר – בימים המסכמים את השנה, הרי שהוא פוגש שוב אירוע בלתי צפוי בעליל שהורס את לו את החגיגה.

שני הגורמים הללו, העובדה שמדובר באירוע שהוא בבחינת סיפור עתונאי מצוין, אבל לא הרבה מעבר לו מבחינה טכנית, והעניין שהוא תפס את השוק בנקודת זמן רגישה עוד יותר מכרגיל, מובילים למסקנה שההשפעות של העזיבה הן קצרות טווח. עוצמת הדהירה של השווקים התל אביביים תושפע מגורמים מאקרו כלכליים כבדי משקל. אם נגמר להם הכח להמשך המירוץ – הרי שזה מסיבות כלכליות. נזכיר שעזיבתו של שר האוצר נתניהו את התפקיד, שבאה גם כן במפתיע, לא השפיע על הבורסה במעל לאחוזים בודדים, בשקלול שני ימי המסחר. ההודעה באה ביום א' ב-15:50, הבורסה נפלה מיד בכמה אחוזים, ולמחרת זינקה ותיקנה. אחר כך השוורים המשיכו לרוץ.

אך אם אנו שואלים את עצמנו - האם נהיינו מקום רע למיליארדרים? או שמא רמת החיים בלונדון פשוט נעימה יותר? זו עדיין לא שאלה קרתנית או קנטרנית לדעתי. משום שגם אם וורן באפט היה עובר לגור בסינגפור, הדבר היה תופס כותרות גדולות בארה"ב ומשפיע על הבורסות שם. לכן זה נראה שהאחריות של המיליארדרים לרווחת הציבור בו הם חיים נמדדת גם בדרך ההתנהלות של המעשים הרגילים שלהם. עליהם להפנים את החשיבות הגדולה שבה הם נוהגים ברווחת הציבור, רק מעצם אמירות או החלטות אישיות לחלוטין שלהם.