השוק בדרך למעלה? נקודת אור אחת מצאנו
חברות צמיחה נוטות למקד המלצות בתקופות של ירידות בשוקי המניות. הכנסותיהן של חברות מסוג זה, שיש מאחוריהן "סיפור" ייחודי, נוטות לבצע טוב יותר מאשר ממוצען הענפי. החברות מבכרות לעשות שימוש בתזרימי מזומניהן לצרכי רכש ההצטיידות. לעומתן, חברות ערך נוטות להיות מתומחרות בחסר בהינתן יסודותיהן הכלכליים והנהלותיהן נוטות להחזיר כספים לבעלי מניותיהן.
ההבחנה בין שני סוגי החברות עולה על סדר היום בתקופות האמורות להיות מאופיינות, למשך זמן לא קצר, בירידות שערים, או לחליפין בעליות שערים. במקרה הראשון, הגדרתית, עשוי להיות יתרון לחברות צמיחה. הן אלו החברות עם "הסיפור" הכלכלי שיכול לסייע להן להזדקר מעל הממוצע הלא מלהיב. כתוצאה, בעקבות השחיקה החריפה בשוקי המניות הגלובאליים מאז פרץ המשבר בשוקי הדיור, המשכנתאות והאשראי, הלכו והתרבו ההמלצות להעדיף אסטרטגיית צמיחה על פני אסטרטגיית ערך. הצורך לאתר חברות צמיחה פרטניות גדל ומשאבים רבים יותר הוקצו לכך.
למצער, ככל שנמשכות/מחריפות ירידות השערים, מרחב התמרון בנושא זה, שמקנה שוק המניות, הולך ומצטמצם. לבד מחברות הטכנולוגיה, לא מצטייר אף ענף נוסף בעל תכונות צמיחה דומות. כאשר הענפים הנוטים בברור לצד הערך הם גם הענפים שהקשיים החלו, או מתמקדים, בהם (בנקים, ביטוח) - הבעיה מחריפה.
חברות הטכנולוגיה נמצאות בראש רשימת חברות הצמיחה. לפי סקר מנהלי הקרנות האחרון של מריל לינץ', סברו כך 62% מהנשאלים, בעוד 3% סברו ההפך. במרחק ניכר אחריהן פיגרו חברות התעשייה, הפרמצבטיקה וחומרי הגלם. מנגד, מובילים הבנקים את רשימת חברות הערך וסמוך אחריהם נמצאות חברות הביטוח והשירותים הציבוריים. במרחק גדול אח"כ ניתן למצוא את חברות מוצרי המזון הבסיסיים, התקשורת, האנרגיה ומוצרי הצריכה בני הקיימא.
חברות הטכנולוגיה, לבד מהיותן חברות צמיחה, נהנו בתקופה זו מגורם נוסף: מאחר ולרבות מהן פעילות בינלאומית ענפה, הסיכון כי תיפגענה מקשיים במספר בודד של שווקים, כגון חשיפה יתרה לשוק האמריקאי דווקא, היה מלכתחילה נמוך יותר. כאשר שרר חוסר בהירות בנוגע למידת התמסורת משוקי ההון המקרטעים לפעילות הכלכלית עסקית, הייתה לכך חשיבות רבה. יתרון נוסף נבע מכך שהפיחות החד בשער הדולר האמריקאי הפך את מוצריהן ושירותיהן זולים וכדאיים יותר בהשוואה למתחרותיהן.
כאמור, האירועים בשווקים במחצית השנייה של 2007 סיפקה case study לנושא. 2006, בה עלו המדדים המובילים בעולם (למעט, אולי, יפאן) בשיעורים מרשימים (מ-10% בנסד"ק ועד ל-39% בהאנג סאנג), בלט יתרונן של חברות הערך (מדד S&P500 Citigroup Value עלה בכ 21% ואילו מדד Growth המקביל הסתפק בעלייה בת 11%).
מנגד, בשנת 2007, כאשר מדדי המניות (למעט במדינות המתפתחות) רשמו עליות נמוכות בהרבה וחלקם אף ירדו, התהפכו היוצרות ומדד ה-Growth עלה ב-9% מול עלייה בת 2% בלבד במדד ה-Value. בפרט, בחודשים יולי – דצמבר 2007, בהם הורגשו האירועים בשווקים במלוא עוזם, עלו מניות הצמיחה במצטבר ב-1.5% ואילו מניות הערך ירדו ב-7%. אגב, בשנה זו, גם כן בהתאם לתיאוריה, המניות הגדולות יחסית הצליחו יותר מאשר המניות הקטנות.
נשאלת השאלה, האם ניתן להשתמש בהבחנה זו גם כדי לחפש סימנים המצביעים על שינוי קרב בשווקים. ייתכן: מראשית השנה השתנתה התמונה ומניות הערך ירדו ב-3.5%, בעוד מניות הצמיחה נפלו ביותר מ-8%. חברות הפיננסים, מסתבר, פרצו קדימה בתקופה זו.
האם זה אומר שהשוק מתחיל להיערך לתפנית כלפי מעלה, כלומר פריצה קדימה של מדדי המניות, לפחות בארה"ב? האם מסיבה זו מניות הערך רשמו תוצאות פחות גרועות? או שמא הדבר נובע מכך שהחרפת ירידות השערים הפכו את היכולת לאתר חברות צמיחה קשה מדי? כמובן, צריך להמתין ולראות אם השינוי בתמונה יימשך, אך אנו מייחסים בכל זאת סבירות בלתי מבוטלת דווקא להסבר הראשון.
כתב: רונן מנחם – מנהל יחידת השקעות ואסטרטגיה, בנק מזרחי טפחות
