לא מבינים את העליות בכי"ל? כדאי שתקראו
במאמר הקודם הזכרנו את תיאוריית 'עיקרון האוכלוסיה' של מלתוס, שטען שהעולם הולך להכחדה מכיוון שקצב גידול האוכלוסיה גדל בטור הנדסי, ואילו ייצור המזון בעולם גדל בטור חשבוני, ועל כן צפוי רעב עולמי וכו'. מכיוון שאדון מלתוס לא לקח בחשבון את ההתפתחות הטכנולוגית, הצלחנו לשרוד, ואף להגיע להישגים לא מבוטלים מעבר לסיפוק צרכי האוכל.
איך כל זה קשור לשוק המניות?
כפי שנוכחנו לראות, בשנים האחרונות מניותיהן של חברות העוסקות בתעשיית האגרוכימיה (או תעשיות אחרות המשיקות לתעשיות החקלאות) הציגו ביצועים פנטסטיים. גם מניותיהן של החברות המקומיות העוסקות בתחומי הדשנים והכימיקלים (כיל) והגנת הצומח (מכתשים אגן) רשמו עליות של מאות אחוזים בשנים האחרונות. עד לפני מספר שנים, היינו מורגלים לתשואות פנומנאליות רק בחברות היי-טק קטנות או חברות ביוטק בתחילת דרכן- מהו בעצם התהליך שגרם לחברות תעשיה מסורתיות כמו פוטאש, אגריום, מוסאיק, מונסנטו כי"ל ומכתשים (ועוד) לצמוח בעשרות אחוזים? למרות שהתשובה מורכבת ממספר אלמנטים, נציג מספר נתונים ששופכים אור ומספקים הסבר למגמה החזקה.
צריכת היבולים החקלאיים אינה מיועדת רק לצרכן הסופי, האדם. מעבר למזון לבני אדם קיימים עוד סוגי צרכנים. הסוג הראשון הוא הבהמות והעופות, אלו שבסופו של יום מגיעים לצלחת של כולנו בצורת סטייק, חזה עוף וכו'. ובכן, מה קרה לצריכת הבשר בעולם?
הצמיחה הכלכלית המהירה הביאה לעליית רמת החיים בקרב מדינות מתפתחות כגון הודו וסין, ומשקי בית שינו את התפריט שלהם והכניסו לתוכו חלבונים מהחי (=בשר ועוף). אם הצרכן הסיני הממוצע צרך כ-40 ק"ג בשר בשנה לפני עשור אחד בלבד, הרי שהיום אותו צרכן כבר זוכה למנה שנתית של 70 ק"ג בשר. אם נסתכל על הסטטיסטיקה העולמית, נגלה פערים עצומים בין הכלכלות - האמריקאי הממוצע צורך כ-120 ק"ג בשר בשנה (300 גר' ליום!) ואילו באסיה מסתפקים התושבים (בינתיים) ב-30 ק"ג בשר בשנה.
התמסורת הגבוהה בין צריכת הבשר לצריכת הגרעינים גורמת לירידה מתמדת במלאי הגרעינים - על מנת לגדל ק"ג בשר בקר נדרשים כ-7 ק"ג גרעינים ולהפקת ק"ג עוף דרושים 2 ק"ג גרעינים. כלומר, על כל גידול בצריכת הבשר, נרשם גידול כפול ומכופל בצריכת הגרעינים!
מכיוון שהעולם צורך בשנים האחרונות יותר גרעינים ממה שהוא מצליח לייצר, המלאים מתרוקנים ונוצר מחסור חמור ביבולים החקלאיים. המחסור בתבואה גרם לגל עליות מחירים שהקיף כמעט את כל הסחורות החקלאיות, כאשר מחירן של חלק מן הסחורות היום גבוה פי ארבעה ממחיריהן לפני שנתיים. יחס המלאי לשימוש (שמודד בעצם לכמה זמן נותר אוכל אם נפסיק לייצר) עומד בשפל של 40 שנה, ועפ"י התחזיות שמספק משרד החקלאות האמריקאי, המצב לא צפוי להשתפר בתקופה הקרובה. המצב הגיע לכך שהשבוע פורסמה ידיעה בשם האו"ם, שכתגובה למחסור במזון צריך להתחיל לאכול יותר... חרקים. נו, באמת. לא רק שזה לא כשר, זה גם לא ממש נראה משביע.
לאור כל האמור, אין פליאה לגבי הפרסומים על מחירי האשלג שמתחזקים על בסיס חודשי- 600 דולר לטון אשלג הוא מחיר יקר בהשוואה לעבר (פי שלושה תוך שנתיים), אבל עדיין כולם מרוויחים - גם החקלאים וגם בעלי המניות בחברות האגרו, ובראשן מניות הדשנים.
הכותב הוא אנליסט במחלקת המחקר של בנק הפועלים.
* אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד
