נזיקין-פלת"ד/האם קלנועית היא "רכב מנועי"?/שלום

עובדות וטענות: התובעת תבעה את הנתבעים בעילה של תאונת דרכים אשר נגרמה, עת נסעה התובעת בקלנועית נהוגה בידי בעלה,כשלפתע ארעה התנגשות עם רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 4. הנתבעים טענו בכתב הגנתם ובטענותיהם במהלך קדם המשפט, כי הקלנועית הינה רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, וכי מכוח ייחוד העילה בסעיף 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לתובעת אמורה להיות עילת תביעה כנגד מבטחי הקלנועית, ובהעדר ביטוח, כנגד קרנית. התובעת טוענת, כי אין מדובר ברכב מנועי על פי ההגדרה בחוק הנ"ל , ועל כן עילת תביעתה הינה על פי פקודת הנזיקין כנגד הנתבע 4 כמי שנהג ברכב הפוגע, וכנגד מבטחתו הנתבעת 5.

דיון משפטי: כב' הש' ע' ג' חאג' יחיא: בעבר, נמנע ביהמ"ש העליון מלקבוע הגדרה מקיפה למונח "רכב המונע בכוח מיכני", תוך בחירה בגישה פרגמטית הבוחנת כל מקרה לגופו. בהתאם, ניתנה פרשנות רחבה למונח "רכב מנועי" וזאת על רקע הפירוש שניתן לדיבור "שימוש". כפועל יוצא, הועלתה הדרישה לצמצום היקף פריסתו של חוק הפיצויים. הממשלה הגישה לכנסת את הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר ביקשה לקבוע את המבחן התחבורתי כמבחן העיקרי לאחריות על פי החוק. לשם הגשמת מטרה זו הוצעו שני תיקונים עיקריים: האחד, בהגדרת הדיבור "תאונת דרכים", הוצע לקבוע כי תאונת דרכים היא מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי "למטרות תחבורה"; התיקון השני הוצע בהגדרת הדיבור "רכב מנועי" או "רכב". עם זאת, לא היה מדובר בסוף פסוק וההגדרה האחרונה של "רכב מנועי" או "רכב" קובעת לאמור - "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות".

ניתוח ההגדרה של "רכב מנועי" או "רכב" מצביע על כך, שההגדרה מתחלקת לשלושה חלקים. החלק הראשון עוסק בהגדרה הבסיסית של "רכב מנועי" או "רכב". על פי הגדרה זו רכב מנועי הוא "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית". החלק השני עוסק במספר מצבים מיוחדים המתווספים להגדרה הבסיסית ("מצבי הריבוי"). החלק השלישי עוסק בשלושה מצבים מיוחדים הבאים למעט מההגדרה הבסיסית ("מצבי המיעוט").

הגדרת "רכב מנועי" מבוססת על ארבעה מרכיבים: "רכב"; "הנע בכוח מיכני"; "על פני הקרקע"; "ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית":

"רכב": מדובר בהגדרה שאינה שלמה, שכן היא כוללת בחובה את האובייקט אותו היא מבקשת להגדיר. את הדיבור "רכב" בהגדרה הבסיסית יצטרך בית המשפט למלא תוכן על מנת להגשים את תכליתו של חוק הפיצויים.

"הנע בכוח מיכני": חוק הפיצויים קובע משטר חדש של אחריות מוחלטת לנזק גוף הנגרם על ידי רכב "הנע בכוח מיכני". בכך מבחין החוק בין רכב הנע בכוח פיסי (כגון אופניים או עגלה הרתומה לסוס) לבין רכב הנע בכוח מיכני. ודוק: השאלה אינה אם בשעת התאונה הונע הרכב בכוח מיכני. השאלה הינה אם בשעת התאונה ניתן היה לעשות שימוש בכוח המיכני של הרכב.

"על פני הקרקע": עפ"י הפסיקה, המשמעות הלשונית הרגילה והמקובלת לדיבור "רכב" או "רכב מנועי" היא כלי, הנע על גבי היבשה. זאת, לאור תכליתו של חוק הפיצויים, שנועד לחול על כלי תחבורה יבשתיים ולא על כלי תחבורה ימיים או אוויריים. תיקון מס' 4, אשר קבע כי "רכב מנועי" ייחשב רק רכב הנע "על פני הקרקע" אימץ, למעשה, את הפירוש ההלכתי לדיבור "רכב". המיקום הגיאומטרי הוזז מהדיבור "רכב" אל המרכיב הנוסף שעניינו תנועה "על פני הקרקע".

עוד תכניות

"עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית": הוספת רכיב זה להגדרה "רכב מנועי" היא אחד החידושים העיקריים בתיקון מס' 4. הדרישה "לתחבורה יבשתית" קיבלה את השלמתה הרעיונית בתיקון מס' 8, אשר קבע בהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" כי הרכב המנועי שימש "למטרות תחבורה". שתי דרישות אלה מהוות את הבסיס לשינוי העיקרי שהוכנס בחוק הפיצויים, ושהביא בעיקרו של דבר - וכפוף למקרים מיוחדים בהם החוק מרחיב תחולתו על סיכונים שאינם תעבורתיים - להחלפת המבחן הייעודי להתרחשותה של "תאונת דרכים" במבחן התעבורתי. על פי המבחן התעבורתי, תאונת דרכים מתרחשת כאשר נוצר סיכון תעבורתי. לא די בכך שהרכב שימש לייעודו הטבעי והרגיל. הדרישה הינה, כי הרכב משמש לייעוד תעבורתי. הדרישה כי "עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית" משמעותה, כי התחבורה היבשתית צריכה להיות הפונקציה העיקרית - אם כי לא הבלעדית - של הרכב.

בהקשר זה מתעוררת השאלה - "תחבורה יבשתית" מהי? דומה כי התשובה הינה כי תחבורה היא יבשתית, כאשר עניינה הובלת אנשים או מטען ממקום "יבשתי" אחד למקום "יבשתי" אחר. בכך באה לידי ביטוי התכלית להעמיד ביסוד החוק את המבחן התעבורתי, הבא לקבוע אחריות מוחלטת בגין סיכון תעבורתי. בהקשר זה ניתן לטעון כי הובלת אנשים או מטען בחלקיו השונים של מקום אחד - כגון העברת מטען מחלק אחד של מבנה תעשייתי לחלקו האחר של אותו מבנה - אינו "לתחבורה יבשתית". למושג "תחבורה יבשתית" - על רקע התכלית התעבורתית שהוא נועד להגשים - יש היבט "גיאוגרפי" שעניינו העברת אנשים או מטען ממקום גיאוגרפי אחד למקום גיאוגרפי שני. אין לדבר על "תחבורה יבשתית" ועל סיכון תעבורתי בגדריו של מקום גיאוגרפי אחד. ברם, לעתים, יכול ו"מקום גיאוגרפי" הוא כה ניכר וגדול, עד כי ניתן לדבר על מקומות גיאוגרפיים שונים בגדריו. התשובה תימצא במטרת החוק ותכליתו - עניין לנו בשני מקומות גיאוגרפיים רק כאשר המעבר מהאחד לשני יוצר סיכון תעבורתי. סיכון כזה אינו קיים במסגרתו של מקום גיאוגרפי אחד.

מן הכלל אל הפרט: ביהמ"ש העליון קבע, כי בלשון בני-אדם, "רכב" הוא כלי בעל גלגלים, המופעל או מיועד להיות מופעל באמצעות מנוע כלשהו. בע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' מחמוד חובז נקבע, כי אין המדובר בהגדרה שלמה ובית המשפט יצטרך למלאה תוכן על מנת להגשים את תכליתו של חוק הפיצויים. ביהמ"ש שם, למעשה, לנגד עיניו היתכנותם של שינויים טכנולוגיים בעתיד ועל כן הוא נמנע מלתת מראש הגדרה מקיפה ומוגדרת לדיבור "רכב". ומכל מקום, נקבע כי בוודאי שכלי בעל גלגלים המסיעים אותו ממקום למקום, נופל לגדר "רכב" כמשמעות ביטוי זה בחוק הפיצויים, בין אם הוא נע על כביש, בשדה או על מסילה. מכאן, שקלנועית עונה על הגדרת רכיב זה.

"הנע בכוח מיכני": במפרט הטכני תוארה יחידת הנעת הקלנועית: מנוע, גיר, דפרינציאל (יחידה סגורה), הנעה ישירה לגלגלים, ללא שרשרת. הנעה שכזו מבדילה את הקלנועית מאופניים או מכסא גלגלים, והופכת אותה לרכב שלא נע בכוח פיסי ומכאן שהקלנועית ממלאת אף אחר הגדרת הרכיב "הנע בכוח מיכני" .

"על פני הקרקע": ברי, כי הקלנועית כשירה ונועדה לנוע על פני הקרקע.

"עיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית": בפרשת "חברה ישראלית לקירור" נקבע, כי תחבורה יבשתית הינה הובלת אנשים או מטען ממקום "יבשתי" אחד למקום "יבשתי" אחר. ברוח קביעה זו דומה כי הפונקציה העיקרית והבלעדית של הקלנועית הינה התחבורה היבשתית. יתרה מזו, מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מס' 4 לחוק שקבע את המבחן התעבורתי הבא לקבוע אחריות מוחלטת בגין סיכון תעבורתי.

"מצב הריבוי": באם עדיין נותר ספק ,בדבר היענות כלי זה או אחר כרכב מנועי לפי ההגדרה הבסיסית, חוק הפיצויים מונה קטגוריות נוספות של כלים אשר עלולים מטבעם לעורר ספק בדבר הכנסם תחת ההגדרה הבסיסית, אך החוק רואה בהן כרכבים מנועים. בין היתר, מגדיר החוק במצבי הריבוי את המכונה הניידת שיש לה כשירות לנוע בכוח המיכני בכביש, כרכב מנועי.

בית המשפט העליון פסק, כי ראוי לאמץ את מבחן הכשרות הנורמטיבית לצורך מתן מענה לשאלה אם המכונה הניידת כשירה לנוע בכביש להבדיל מהכשרות הפיסית. מכונה ניידת תיכלל במצבי הריבוי רק אם על פי דיני התעבורה מותר לה לנוע בכביש. אחד המבחנים לקביעה כאמור, הוא מבחן המהירות של המכונה. תקנה 39(א) לתקנות התעבורה קובעת כי אין לנהוג בכביש במכונה ניידת אשר מהירותה המרבית אינה עולה על 30 קמ"ש. בתקנה 39א(ג) נקבע כי "לא ינהג אדם במכונה ניידת שרוחבה, אורכה או גובהה חורגים מהקבוע בתקנה 313 ובכפוף לאמור בתקנה 279(ג)(4) עד (6) לפי העניין".

בענייננו, במפרט הטכני צוין כי מהירותה המבוקרת של הקלנועית הינה עד 12 קמ"ש. בנוסף, הקלנועית אינה כשירה לנוע על הכביש בפועל, למעט ההיתר החריג שניתן לה בסעיף 39יא לתקנות התעבורה. ברם, מאחר ויש לפרש את ההגדרה של "רכב מנועי" מתוך חוק הפיצויים גופא כמפלט ראשון של הפרשן, יש לראות את הקלנועית בעיניים של מרכיבי ההגדרה של "רכב מנועי" בחוק הפיצויים. כלומר, חרף הסייגים וההגבלות על ההיתר הניתן לתנועת קלנועית בתקנות התעבורה, עדיין יש לחשב אותה כרכב מנועי . "מצב המיעוט": החלק השלישי של הגדרת "רכב מנועי" כולל שלושה כלים אותם ביקש המחוקק שלא לראות כ"רכב מנועי" או "רכב": "...ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". האם יש לראות בקלנועית כסא גלגלים?

שוב, אין בחוק הגדרה או מתווה לפיו מה ייחשב לכסא גלגלים ומה לא. יחד עם זאת, לפי תחושה אינטואיטיבית של הפרשן ניתן להגיע למסקנה כי קלנועית אינה כסא גלגלים. תחושתו האינטואיטיבית של הפרשן אינו דבר אסור או בלתי לגיטימי. ההיפך הוא הנכון. תחושה אינטואיטיבית זו היא חלק מההבנה המוקדמת שלנו. לא רק שהיא לגיטימית אלא היא טבעית ואין בלעדיה. לבד ממנה יש להיזקק להנמקות לוגיות כדי להבהיר לעצמנו את האינטואיציה. זאת ייעשה על ידי הנמקה משפטית הנעשית בעזרת כללי הפרשנות המקובלים.

המשמעות של כסא גלגלים אינה אלא כסא המונח על גלגלים, וברגיל מופעל בכוח ידיו של היושב בו ולעיתים מופעל באמצעות מנוע עזר חשמלי. זהו כסא הגלגלים אשר המחוקק חשש שמא יחשב ל"רכב מנועי" בהתאם להגדרה הבסיסית או ל"מכונה ניידת" בהתאם לחזקה המרבה, וביקש להוציאו מכלל תחולת חוק הפיצויים. יתרה מזו, דומה כי לא בכדי מצא מחוקק המשנה בתקנות התעבורה, לשנות את הגדרת הקלנועית מ"כסא" ל"רכב מנועי". באותה נשימה אף, לא בכדי בהתייחסו לכסא גלגלים, נקט מחוקק המשנה בלשון "יסיע" ובהתייחסו לקלנועית נקט בלשון "ינהג".

אין לקבל עמדת התובעת לפיה, הקלנועית שינתה את העיצוב של "כסא גלגלים ממונע" וכי בבחינת שיפור תדמיתי (שהמשתמש לא יצעק ברבים את נכותו), אך לא שינתה את מהותו. אין לראות את כסא הגלגלים כרחב כל כך, המכיל את המושג קלנועית, ולא הוא המושג קלנועית הכולל בחובו את המושג "כסא גלגלים". אלה האחרונים מהווים מקרה פרטי נפרד בתוך הקבוצה הגדולה של "רכב מנועי בעל שלושה או ארבעה גלגלים המונע באמצעות מנוע חשמלי...".