ראשונה לצאת מהמשבר? יפן - כדאי לעקוב

יפאן סובלת משלל בעיות – הן בקרב משקי הבית והחברות, הן במגזר הבנייה והדיור, הן בתחום סחר החוץ והן בחזית האינפלציונית. כל זאת בשעה בה הממשלה החדשה טרודה במחלוקות ומאבקים קואליציוניים ולבנק המרכזי תחמושת מועטה בלבד, שגם היא יעלה יותר כדי להילחם בנטייה האינפלציונית, במחיר עומס נוסף על המערכת הכלכלית. במפתיע, מראשית השנה ירד מדד MSCI יפאן ב 3.3% בלבד, מול ירידה כפולה במדד הכללי. האם ההחרפה הכלכלית ביפאן תביא לשינוי במגמה? לא בהכרח.

תזמון הוא במקרים רבים שם המשחק. כאשר לרבצה של הכלכלה האמריקאית רובץ רפיון כלכלי ובגוש האירו חוששים שמא הייסוף המחריף בשער האירו יכריע לבסוף את מגזר ייצוא הסחורות, היו העיניים נשואות לעבר הכלכלה השנייה בעולם בתקווה כי תספק תמיכה לכלכלה העולמית. אולם, נראה כי הכלכלה היפאנית לא תוכל להיקרא לדגל שכן היא טרודה בבעיות רבות משלה – מבית ומחוץ.

החדשות העגומות המגיעות מיפאן רודפות האחת אחר רעותה. ברביע האחרון אשתקד נרשמה עלייה בת 1.8% בתוצר בהשוואה לרביע המקביל ב 2006 ומדובר (יחד עם גרמניה) בנתון החלש ביותר בקרב מדיניות ה OECD. קשיים מורגשים הן במגזר היצרני, הן בקרב משקי הבית והן כתוצאה ממדיניות ממשלתית, כגון זו הננקטת בנושא התחלות הבנייה. נסביר זאת.

מדד הייצור התעשייתי נסוג ב 2% בחודש ינואר והיה חלש מההערכות לפיהן ירד בפחות מאחוז. כאשר מנסים להעריך לאן פני התעשייה בהמשך, מתקבלות חדשות לא מעודדות בדמות נחיתה נוספת בת כ 3% במדד ההזמנות למכונות. זאת בהמשך לירידה בשיעור דומה גם בחודש הקודם. החולשה בהזמנות למכונות מצביעה על הערכות של החברות כי הן אינן צפויות ליהנות מגאות בביקושים למרכולתן בחודשים הבאים.

גם בחזית המחירים השתנתה התמונה. מדד המחירים לצרכן עולה זה ארבעה חודשים (ב 12 החודשים עלה המדד ב 0.8%) ומקרב מאוד מתן גושפנקא רשמית ליציאתה של יפאן מתקופה דפלציונית ממושכת. על הרעות החולות של תקופה כזו כבר נכתב רבות. אם משקי הבית מתרגלים למציאות של ירידות מחירים מתמשכות, הם נוטים לדחות במידת הניתן את הוצאותיהם, כדי ליהנות בהמשך ממחירים נמוכים יותר, אך על ידי כך שהם משתהים, ההוצאות קטנות בפועל ונוצר לחץ כלפי מטה על המחירים. במובן זה, הציפיות הכלכליות מגשימות את עצמן.

יפאן המתינה זמן רב לכך שמדדי המחירים יתחילו לעלות, כדי לנתק את המעגל הדפלציוני, והנה כאשר הדבר קורה, הוא מתרחש בשל גורמי היצע – עלייה מטאורית במחירי תשומות הייצור (הנפט הגולמי והדלקים, המתכות, הסחורות החקלאיות והמזון) – ולא בשל התאוששות של ממש בגורמי הביקוש. הוצאות משקי הבית ממשיכות להיות נמוכות וקשה למצוא נחמה בעלייה בת 1.5% במדד המכירות הקמעוניות ב 12 החודשים האחרונים. מדד בטחון הצרכנים, המשמש אינדיקאציה להתנהגות משקי הבית בתקופה הקרובה, ממשיך להצביע על נסיגה והנתון האחרון לימד על החרפה נוספת. החברות הן שנאלצות לשתף את משקי הבית בהוצאותיהן הגדלות על אנרגיה, חיטה ותשומות אחרות.

ניתן לומר כי הבנק המרכזי של יפאן עלול למצוא עצמו נאלץ להתמודד עם שתי חזיתות סותרות בעת ובעונה אחת – רפיון כלכלי ובצידו התחממות אינפלציונית. לבנק הפדראלי האמריקאי מזומנת משימה דומה, אך נקודת המוצא שלו הייתה נוחה יותר: ריבית הקרנות בארה"ב עמדה על 5.25%, שיעור גבוה דיו, ערב ההידרדרות, כך שהוא יכול היה לנקוט מדיניות מוניטארית מצמצמת אגרסיבית ולהוריד את שיעורה ל 3% ואולי אף למטה מכך.

הבנק המרכזי של יפאן שרוי במצוקה מבחינה זו. הריבית במשק היפאני נמוכה ועומדת על 0.5% בלבד. לכן, לא ניתן לספק למשק הקלה מוניטארית מספקת כדי לתמוך בפעילות הכלכלית. מנגד, אם יתברר כי האינפלציה ביפאן עושה דרכה במהירות לטריטוריה "מערבית" (נעה בין 2.5% ל 3.5%), תהפוך עד מהרה הריבית הריאלית שלילית והבנק המרכזי יוכל להיאבק בה רק אם יעלה את הריבית במנות גדולות ומהירות. פני הדברים עתה מרמזים, לכן, על בעיות קשות הניצבות לפתחו של הבנק המרכזי היפאני ולמעשה הוא יכול כעת להתמודד רק עם נושא ההתחממות האינפלציונית, לא עם נושא החולשה הכלכלית, וגם זאת במחיר הידוק מוניטארי מאסיבי.

אך גם הממשלה לא טומנת ידה בצלחת ונוקטת צעדים שונים לתיקון שוק הנדל"ן. ניתן לברך על כל צעד שנעשה לשיפור פניו של השוק שדרדר את יפאן למיתון הקשה והממושך ממנו נחלצה רק לאחרונה, אך למצער הדברים נעשים דווקא בתקופה בה המשק נאלץ להתמודד עם חולשה כללית בהוצאות משקי הבית, החברות והצרכנים בחו"ל. כתוצאה, הזמנות הבנייה ירדו ב 2.5% נוספים בחודש ינואר ומספר ההתחלות/אישורי הבנייה ירד בכ-6% ב-12 החודשים האחרונים, בהמשך לירידה חדה אף יותר בת קרוב ל 20% בחודש הקודם. לפחות בחזית זו ניתן, עם זאת, להתרשם כי הרע מכל כבר מאחוריה.

כאמור, הכלכלה המקומית מתאפיינת בחולשה, אך גם הרפיון מעבר לים מורגש היטב. יפאן, חרף היותה הכלכלה המערבית השנייה בגודלה בעולם, נזקקת רבות לביצועים טובים בתחום סחר החוץ ובראש ובראשונה מול שותפות הסחר הראשיות שלה – ארה"ב וסין. על החשש שמא ארה"ב תיקלע למיתון אין צורך להרחיב את הדיבור, אך גם בסין מתחילות להתעורר חששות במישור הכלכלי. לפי ארגון ה OECD, לראשונה לאחר תקופה ארוכה, סין עומדת בפני אפשרות לתפנית כלפי מטה בתוצר.

דווקא חברותיה של סין לקבוצת ה BRIC ממשיכות להימצא בסימן התרחבות. הדבר ניכר היטב בחשבון הסחר של יפאן, אחת מספינות הגדל שלה, שעבר מעודף בסך 878 מיליארדי יין לגירעון של קרוב ל 80 מיליארדים בפברואר. מדובר, אכן, בנתון תנודתי, אך הנתון שהתקבל היה נמוך בהרבה מההערכות המוקדמות, לפיהן היה חשבון הסחר צריך להישאר בעודף.

וכך, סובלת יפאן משלל בעיות – הן בקרב משקי הבית והחברות, הן במגזר הבנייה והדיור, הן בתחום סחר החוץ והן בחזית האינפלציונית. כל זאת בשעה בה הממשלה החדשה טרודה במחלוקות ומאבקים קואליציוניים ולבנק המרכזי תחמושת מועטה בלבד, שגם היא יעלה יותר כדי להילחם בנטייה האינפלציונית, במחיר עומס נוסף על המערכת הכלכלית.

אין תמה, לכן, שהמדד המוביל של ארגון ה OECD מצביע על האטה מחריפה ביפאן בראייה לחודשים הקרובים. מדד זה צלל ב-4.5% ב-12 החודשים האחרונים, נתון חסר אח ורע בקרב מדינות ה-OECD. מדד דומה, המחושב על ידי מכון המחקר האמריקאי Conference Board, מציג תמונה דומה. המדד ירד בשיעור שנתי של 7% במחצית השנה האחרונה והתמונה המצטיירת ממנו היא של סיכון גובר להיחלשות כלכלית נוספת ושל פעילות כלכלית מקרטעת ומהוססת בתקופה הקרובה.

מה ניתן להקיש מכך לגבי שוק המניות ביפאן? מעניין להיווכח, כי בשלושת החודשים האחרונים היה שיעור הירידה במדד MSCI יפאן 7.2% בלבד, נמוך משיעור הירידה במדד MSCI הכללי, שעמד על 7.8%. מראשית השנה התחדד הפער בין השניים. המדד היפאני הסתפק בירידה בת 3.3%, מול ירידה כפולה במדד הכללי.

האם ההחרפה הכלכלית ביפאן תביא לשינוי במגמה? לא בהכרח. הדבר תלוי בשאלה באיזו מידה גלומים הנתונים הכלכליים בשערי המניות והאם השווקים תמחרו מלכתחילה סביבה כלכלית עסקית גרועה יותר מזו העולה מהנתונים. ניסיון העבר מלמד כי במקרים לא מעטים המתינו השווקים עד אשר התקבל הרושם כי ההחרפה הכלכלית עומדת לכרות תחתית ואז החלו לרשום עליות, בעוד ההחרפה נמשכת.

לכן, דווקא בשל התמונה הכלכלית הבעייתית ביפאן, ולנוכח התנודתיות הגבוהה והתיקונים החדים לאחור המאפיינים את נתוניה, ראוי לעקוב היטב אחר המתרחש בשוק המניות היפאני, תוך ניסיון לאתר שינויי מגמה במסחר.

מאת: רונן מנחם, מנהל היחידה לאסטרטגיה והשקעות - בנק מזרחי טפחות