ת"א בדרך לאזהרות רווח? שתי נקודות קריטיות

השבוע, בשקט תקשורתי כמעט מוחלט ומבלי שמישהו כמעט ישים לב, "זכינו" לאזהרת רווח ראשונה בבורסה בת"א: חברת אלספק, מניית יתר קטנה מאוד עם שווי שוק של כ-60 מיליון שקל וללא סחירות כמעט – כיאה למניית יתר, פרסמה ביום ראשון, יום לפני תום הרבעון הראשון, כי היא צפויה לסיים את הרבעון הראשון של 2008 עם ירידה חדה בהכנסותיה – לכ-9 מיליון שקל בלבד (לעומת 13.7 מיליון שקל ברבעון הרביעי של 2007, ו-15.4 מיליון שקל ברבעון הראשון של 2007), וכן עם הפסד תפעולי כתוצאה מקיטון ההכנסות, עליית מחירי חומרי הגלם ומרכיב ההוצאות הקבועות של החברה. הירידה בהכנסות נובעת מירידה בהזמנות מלקוחות עיקריים של אלספק, דחייה ועיכוב של המזנות עקב ההאטה הכלכלית, ומן השחיקה החדה של הדולר – מטבע הייצוא העיקרי של החברה.

אלספק – למרות היותה סיפור מעניין כשלעצמו (טכנולוגיה ייחודית בתחום שיפור איכות החשמל, משבר עסקי בעקבות ירידה מתמשכת בהזמנות הלקוח המרכזי סימנס), היא לא העיקר: מבחינתנו, השאלה החשובה היא - האם יש כאן סנונית ראשונה לגל אזהרות רווח שיפרסמו חברות ישראליות ביחס לרבעון הראשון של השנה?

ראשית, למרבה האירוניה - דווקא חוסר השקיפות של החברות הישראליות פועל לטובתן: אין כמעט חברות הנסחרות בת"א אשר מספקות תחזית רבעוניות כלשהי, בוודאי שלא כמותית – היחידות שעושות כן הן החברות הדואליות אשר נסחרות בארה"ב. בנוסף, קשה לדבר על קונצנזוס כלשהו ביחס לתוצאות רבעוניות של מרבית החברות הנסחרות בת"א. לפיכך, ללא תחזיות מצד ההנהלה וקונצנזוס ציפיות מצד השוק – בשביל מה לפרסם אזהרת רווח בכלל?

ובכל זאת, אנו רואים יותר ויותר מגמה של חברות ישראליות – גם אלו ללא תחזיות רבעוניות מצד ההנהלה והאנליסטים, כן מפרסמות אזהרות רווח – בעיקר כשמדובר במעבר פתאומי להפסד רבעוני או ירידה חדה במכירות וברווח לעומת רבעון מקביל או קודם.

אז מהיכן יכולה להיפתח הרעה? להערכתנו, משני כיוונים מרכזיים אפשריים: בראש ובראשונה – חוזקת הדולר / חולשת השקל, ואינפלציה שמרימה את ראשה בדמות מדדי מחירים לצרכן גבוהים יחסית.

לגבי הדולר, הבעיה היא כי החלק הארי של הייצוא של החברות הישראליות הינו דולרי – לארה"ב או שהינו צמוד לדולר, בעוד שמרבית הוצאות שכר העבדה הינן שקליות כי בד"כ רוב העובדים הם בישראל. עובדה זו יצרה ויוצרת בעיה ענקית למרבית החברות התעשייתיות בישראל: ככל שהן גדולות וצומחות מהר יותר, הן אמנם נפגעות מאוד אך עדיין רחוקות ממעבר להפסד – דוגמאות טובות הן השחקניות הגדולות בתעשייה הביטחוניות, אלביט מערכות והתעשייה האווירית . הבעיה היותר גדולה היא אצל אותן יצואניות קטנות ובינוניות – שחלקן עלולות להיות קרובות מאוד לעבור להפסדים. בעיה נוספת באשר לדולר, היא חברות ישראליות המחזיקות ביתרות מט"ח דולריות גבוהות – קחו למשל את כור, שמאוד חשופה לדולר ללא הגנות ביתרות שלה.

ולסיום – מדדי אינפלציה גבוהים משמעותם גידול בהוצאות המימון של חברות ישראליות, שעיקר המינוף שלהם הוא בחוב צמוד מדד. שימו לב שחלק גדול מאוד מן הגל הענק של הנפקות אג"ח של חברות מקומיות בשנים האחרונות הינו אג"ח צמוד מדד.

* הכותב הוא אנליסט בבית ההשקעות לידר שוקי הון.

* אין בסקירה זו משום המלצה לקנות את הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.